העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל

העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל

שנת 2009, גבר בן 59 בשם אריק קרפ הולך לטייל על חוף הים עם אשתו וביתו, במהלך הטיול מספר גברים שתויים ניגשים ומנסים "להתחיל" עם שתי הנשים, המשפחה מנסה לעזוב אך מותקפת באלימות רבה ע"י אותם גברים, אריק קרפ בגבורה רבה ומתוך רצון להגן על משפחתו מושך את אותם גברים אחריו, ואילו הנשים מצליחות להימלט ולהזעיק עזרה, אך לאריק זה כבר לא יעזור, אריק הותקף באלימות אכזרית במיוחד ושילם בחייו.

עריכה: אורית פרנקו

על פי מדיניות מתן רישיונות הנשק בישראל של אותם ימים, לאריק לא הייתה הזכות לשאת נשק ולהגן על חייו ועל חיי משפחתו.

לאור אירוע זה ורבים אחרים הוקמה העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל, שמטרתה לקדם חקיקה אשר תאפשר לכל אדם המבקש רישיון לנשיאת נשק להגנה עצמית והוא עומד בתבחיני היסוד – לרכוש לעצמו כלי ירייה.

בראש העמותה עומד היום מר איציק צ'יפרוט, שנבחר לתפקיד לפני כשנה. לצידו של איציק פועל וועד העמותה המורכב מפסיפס של אנשי מקצוע בתחום הנשק, יורים ספורטיביים, מדריכי ירי, קציני ביטחון, אזרחים הנושאים נשק להגנה עצמית. כגזברית העמותה משמשת אורין ג'ולי, המוכרת לרבים מהקוראים כמדגימת נשק בינלאומית ויזמית חברתית המשקיעה את המעטפת הפרסומית שברשותה על מנת לקדם את העמותה בזירה התקשורתית. בנוסף, יש לעמותה מטה מתנדבים שעוטפים ומסייעים בפעילות השוטפת והם בהחלט חלק בלתי נפרד מפעילות העמותה.

רבים מרימים גבה ושואלים – תרבות ונשק? איך זה מסתדר?

"אני תמיד משיב שזה מסתדר מצוין", אומר צ'יפרוט, "עצם האחיזה בנשק יש בה המון תרבות, שמתחילה בגיל נערות, ממשיכה בצבא ולאחר מכן באזרחות ובשירות המילואים.

מאז נבחרתי לעמוד בראש העמותה, הפניתי את קשריי הפוליטיים לקדם את מטרות העמותה ולמצוא לנו שותפים בקרב נבחרי הציבור שיסייעו לנו בחקיקה, בוועדות השונות ובעיקר בהעלאת המודעות לצורך בהרחבת נשיאת נשק להגנה עצמית במרחב הציבורי וקידום ספורט הירי בישראל.

פניתי אישית לחברי כנסת ושרים רבים מכל הקשת הפוליטית, היו כאלו שהתעלמו, היו כאלו שהתנערו בנימוס והיו את אלו שבחרו לשמוע, לסייע, לפעול ולמעשה מהווים את הכתובת שלנו לכל צורך פרלמנטרי. הבולט מבין חברי הכנסת הוא שר הבט"פ לשעבר, ח"כ אמיר אוחנה, ממפלגת הליכוד שהוא גם יו"ר השדולה למען זכות ההגנה העצמית. ח"כים נוספים שנרתמו לסייע; ח"כ איתמר בן גביר מעוצמה יהודית, ח"כ אלי כהן, ניר ברקת, יואב קיש, מאי גולן, ניסים ואטורי מהליכוד, ח"כ אורית סטרוק מהציונות הדתית,  כמו כן, ח"כ אביר קארה וח"כ שרן השכל שהיו לאוזן קשבת.. ואני מקווה שהזכרתי את כולם…

זירה נוספת שבה אנו פועלים היא הזירה התקשורתית, בשנה האחרונה התראיינתי לתוכניות רדיו רבות בנושא ואף יזמנו מספר כתבות בנושא נשיאת נשק, בכולן היינו מעורבים ומשפיעים. אנחנו מוודאים שיציגו את הציבור הנושא נשק בצורה הוגנת ואחראית כפי שהוא באמת. בנוסף אשת התקשורת ליטל שמש היא שותפה אמיתית ומזמינה אותנו לתוכניות שלה בערוץ 14 באופן קבוע.

אנו פועלים גם אל מול אגף כלי ירייה, משטרת ישראל – חטיבת האבטחה ואל מול מפקדי וקציני משטרה מקומיים. לשמחתנו, כמעט בכל הכתובות אנו מוצאים אוזן קשבת ואני מאמין שזה בעיקר טמון בגישה שבה בחרתי לנקוט – גישה של שיתופי פעולה, נימוס, כבוד הדדי ובעיקר התמקדות באזרחים וביטחונם.

לצערי, מכל המקומות שהזכרתי, רק באגף כלי ירייה אני לא מרגיש בבית, שם התחושה היא שאנחנו האויב. לצערי, השר הקודם הוביל באופן שיטתי מדיניות של צמצום נשק במרחב הציבורי וכולי תקווה שעם כניסת שר חדש למשרד, יהיה זה שר שיתמוך בנשיאת נשק חוקי וגם אגף כלי ירייה יתיישר למדיניות השר החדש ויחד נוכל להשפיע ולהיטיב עם הציבור הנושא נשק, מתוך הבנה כי הוא הפתרון ולא הבעיה.

כמה מילים לסיום?

לסיום חשוב לי להבהיר, אנחנו בהחלט תומכים בגישה כי כלי ירייה יינתן רק בידי גורם אחראי לאחר שנבדק ונמצא כשיר לשאת כלי ירייה, הן בפן הנפשי והן בפן הפלילי. כל אזרח נושא נשק חייב לעבור הכשרה נאותה ולהוכיח שמירת כשירות וטוב יעשה אם יישא את נשקו עליו. אך, בשונה מהמקובל היום, אנו מאמינים כי כל אזרח שעומד בתבחינים אלו, שירת בצבא ובמילואים רשאי לשאת כלי ירייה ללא קשר למקום מגוריו או דרגתו הצבאית.