השפעות גיאו-פוליטיות על שוק הכטב"מים והדיפנסטק

השפעות גיאו-פוליטיות על שוק הכטב"מים והדיפנסטק

מאת: אור שלום – יועץ מומחה בתחום הדיפנסטק, ה- HLS וטכנולוגיות אבטחה מתקדמות

ההשפעות הגיאו-פוליטיות, ובראשן מלחמות רוסיה-אוקראינה וכן המתחים והעימותים במזרח התיכון, מכתיבים כללי משחק חדשים לשוק הביטחוני והטכנולוגי העולמי. העימותים, שינויי בריתות והעימותים האזוריים הפכו את שדה הקרב למאיץ של חדשנות, רפורמות והיערכות מחדש. השוק הביטחוני, ובעיקר תחום הכטב"מים והטכנולוגיות הדואליות, חווה האצה חסרת תקדים: טכנולוגיות אזרחיות משרתות מטרות צבאיות, חברות סטארטאפ מתחרות בתאגידים מבוססים, ואיומים חדשים דורשים תפיסות פעולה גמישות ותגובה מהירה.
מגמה מעניינת נוספת היא ההבנה הגוברת של הפוטנציאל לשימוש ברחפנים קטנים לצרכים צבאיים. עד כה שימשו רחפנים אלה בעיקר למטרות אזרחיות, אך כעת מדינות שונות מזהות את ערכם המבצעי, וחותמות על הסכמים מואצים עם התעשייה לצורך ייצור ורכש מהיר של מערכות מסוג זה.

בשנים האחרונות, חלה עלייה משמעותית בשימוש עוין ברחפנים, הן בזירות צבאיות והן באזרחיות (Duel use). הפופולריות הגוברת של רחפנים למטרות עוינות נובעת ממספר גורמים מרכזיים. ראשית, זמינותם ונגישותם הגבוהה עקב הייצור ההמוני הובילו לירידת מחירים ולהפיכתם לכלי נגיש גם לגורמים עוינים, לעיתים ללא צורך ברישום או פיקוח. בנוסף, הרחפנים כיום קלים יותר להפעלה, מימוש תכונות AI הופך אותם למשימתיים, עוצמתיים, גמישים במשימות וחכמים יותר. כך גם, מערכות ניווט מתקדמות ויכולת טיסה אוטונומית, המאפשרות גם למפעילים חסרי ניסיון להשתמש בהם ביעילות למטרות עוינות. בתוך סביבה זו, שחקנים מדינתיים ופרטיים כאחד נדרשים להיערך למציאות חדשה – כזו שבה היכולת להסתגל במהירות קובעת את כושר ההרתעה והשרידות. הסקירה שלפניכם מבקשת למפות את המגמות, הסיכונים וההזדמנויות שעלו מן השטח, ולספק תובנות פרקטיות לשחקנים בזירה: יזמים, מנהלי ביטחון, וגופי השקעה המבקשים לפעול בחזית העולמית של אבטחת הגבולות, התשתיות והמרחב האווירי.

רפורמות אצל יצרניות הכטב"מים: הסתגלות למציאות ביטחונית משתנה

המערכת הגיאו-פוליטית של השנים האחרונות ובעיקר הפלישה הרוסית לאוקראינה, האיצה את הצורך ברפורמות עמוקות ומהירות בקרב יצרניות כטב"מים. שוק שבעבר נשלט על ידי תאגידי ענק הפך לדינמי ותחרותי, בו שחקנים קטנים–בינוניים ואף גורמים לא מדינתיים תופסים נתח הולך וגדל. אחת ההתפתחויות המרכזיות היא המעבר לייצור מקומי ולהפחתת התלות ביבוא, על כל הסיכונים הגלומים בו. רוסיה הקימה קווי ייצור עצמאיים לדגמי שאהד האיראניים (גרן 2), עם יעד של אלפי יחידות. אוקראינה, מצידה, הקימה מעל 500 חברות חדשות במטרה לייצר עד חמישה מיליון כטב"מים בשנה, היקף ייצור שהופך אותה לשחקן דומיננטי בזירת הלחימה הבלתי מאוישת. המדינה אימצה גישת שוק חופשי לפיתוח וייצור ביטחוני, והקלה את הכניסה של חברות סטארטאפ לתחום, בין היתר דרך פלטפורמות כמו Brave1, שנועדו לחבר בין מפתחים מקומיים לבין משקיעים זרים. אף על פי שההשקעות המערביות נותרו מוגבלות, ממשלת אוקראינה השקיעה למעלה מ-2.5 מיליארד דולר בשנים 2024–2025, בשיתוף פעולה עם 76 חברות ויותר מ-500 ספקים. הרחפנים המקומיים, חלקם בעלות של כ-400 דולר בלבד הוכיחו ביצועים מרשימים בשטח. המעבר למודלים של פיתוח מבוזר וחדשנות פתוחה משנה את מפת שוק הדיפנסטק. הוא מאפשר לסטארטאפים להתחרות בשחקנים ותיקים, ומוביל לרפורמות גם במודל העסקי: הפחתת התלות בכטב"מים יקרים ומורכבים לטובת פלטפורמות פשוטות, נגישות וזולות, במיוחד בדמות כטב"מי FPV ואמצעים חד-פעמיים. מגמות אלה יוצרות גם ביקוש גובר מצד מדינות במזרח אירופה, אסיה ואפריקה, ומטשטשות את הגבולות בין טכנולוגיה אזרחית לצבאית, בין תעשייה ביטחונית מסורתית לחדשנות יזמית – אתגר רגולטורי וכלכלי מהותי. עם זאת, לצד פריחת החדשנות והיעילות המבצעית, צומחים גם סיכונים. ירידת חסמי הכניסה, הן ברמת הידע, העלויות וההיתרים מובילה להפצה גוברת של טכנולוגיות לחימה לגורמים פליליים וטרוריסטיים. רחפנים פשוטים, הנשלטים ידנית או באמצעות GPS, זמינים ברשתות מסחר פתוחות ולעיתים גם בשווקים אפורים, שם ניתן להסב רכיבים אזרחיים לשימושים צבאיים תוך עקיפת מנגנוני פיקוח. כך למשל, בדיווח מיום 19 במאי 2025, הודיע שירות הביטחון הדני (PET) על מעצרו של אדם החשוד בקשרים עם חמאס ועם כנופיות פשע מאורגן, בחשד להעברת ציוד טכנולוגי מתקדם לרבות רכיבים בעלי פוטנציאל הסבה צבאית, לאזורי עימות. מהחקירה עולה תמונה מדאיגה של שיתוף פעולה בינלאומי בין גורמי טרור ופשיעה, המנצלים את הפתיחות של השוק האפור לצורך העברת טכנולוגיות רגישות כמו רחפנים, מערכות שליטה וציוד תקשורת. הפרשה ממחישה את קלות עקיפת הפיקוח ומחדדת את הצורך הדחוף במסגרת רגולטורית עדכנית, המתמודדת עם אתגרי זמינות טכנולוגית בעידן גלובלי. הפרשה ממחישה את הקלות שבה ניתן לעקוף מנגנוני פיקוח מסורתיים, ומדגישה את הצורך הדחוף ביצירת מסגרת רגולטורית עדכנית שתוכל להתמודד עם האתגרים החדשים של זמינות טכנולוגית גלובלית. חוסר הפיקוח והזמינות חושפים גם לסיכונים של העתקה ולדליפת ידע טכנולוגי.

חסינות מערכות ופיתוח מאובטח:

בעידן של חדירה מואצת של מערכות בלתי מאוישות לשווקים מגוונים ולידי שחקנים בלתי צפויים, מתחדד הצורך בגישה מערכתית לפיתוח מאובטח של כטב"מים תוך עיגון עקרונות של חסינות מבצעית, הגנה טכנולוגית ואבטחת שרשרת האספקה. הפשטות ההנדסית של רבות מהפלטפורמות, זמינותם של רכיבים מסחריים והיעדר רגולציה אחידה מאפשרים שימוש עוין, פגיעה ביכולות זיהוי, השתלטות מרחוק, ואף מחזור טכנולוגי בידי יריבים. במקרים רבים, כטב"מים נופלים בשלמותם או כמעט שלמים לידי גורמים עוינים, מה שמאפשר ביצוע הנדסה לאחור, חיקוי טכנולוגי או הפיכת מוצרים לגיטימיים לכלי לחימה היברידית או טרור. מכאן, הצורך במעטפת הגנה הוליסטית: החל מתכנון המערכת, דרך שרשרת האספקה, וכלה בפריסת שכבות אבטחה בסייבר. מערכות שלא תוכננו מראש עם יכולות חסינות מובנית כדוגמת מנגנוני מחיקה עצמית, קידוד חומרה, או מנגנוני מניעת התעסקות (Anti-Tamper) עלולות להפוך מנכס למוקד סיכון טכנולוגי. החסינות איננה רק עניין טכני, אלא מרכיב מכריע בשרידות העסקית והמבצעית. יצואנים, ממשלות ומשקיעים נדרשים לוודא חסינות, בקרות נגד העתקה או חדירה ולמצוא את הדרך  להבטיח יתרונות לאורך זמן. בסביבות פעולה רוויות איום, בין אם שדה קרב או תשתית אזרחית קריטית, יש להחיל את מושג ה Resilience (חסינות תפקודית) כמרכיב ליבה בתכנון מערכות כטב"ם. להבדיל מהתפיסה הקלאסית של שרידות ((Survivability הכוללת את כלל היכולות המובנות במערכת כדי למנוע פגיעה מבצעית, גם כאשר הכלי עצמו נופל, נפרץ או מנותק שליטה.

חסינות אפקטיבית כזו מבוססת, לרוב, על שלוש שכבות מרכזיות:

• חסינות חומרתית ומניעת הנדסה לאחור – מערכות הכוללות הגנות פיזיות מפני הנדסה הפוכה (Anti-Tamper), מקודדות חומרה קריטית, או מיישמות רכיבים שקשה לשחזר, כגון: מעבדים מותאמים או קושחות חתומות – מונעות ממתקפות זדוניות לשכפל או להבין את פעולתה הפנימית של המערכת.
• יכולת נטרול עצמי – אמצעים שמאפשרים לרחפן, במקרה של אובדן שליטה, כניסה לאזור עוין או חשיפה פיזית, להשמיד את עצמו או לנטרל את רכיבי הליבה הקריטיים באופן בטוח, הן ברמת התוכנה (מחיקת מידע) והן ברמת החומרה (נפץ מבוקר, השבתה תרמית, או חבלה חשמלית). זוהי פרקטיקה שמקורה בתחום הטילים, אך מקבלת תרגום חדש בעידן הרחפנים.
• אבטחת תקשורת- שימוש בערוצי תקשורת מוצפנים, אימות הדדי בין יחידת השליטה לרחפן (mutual authentication), מערכות ניהול מפתחות מוצפנים, ומימוש עקרונות Zero Trust גם ברמת התקשורת בין רכיבים פנימיים. בצורה זו, גם אם ייורט ערוץ, לא ניתן להתערב, לשחזר או להשתלט בקלות על הכלי.

התפיסה נשענת על העובדה שהכטב"מ אינו רק גוף עם מצלמה או נשק, אלא מערכת טכנולוגית רבת שכבות עם קומפוננטות שונות (לעיתים אף כחומרה או תוכנה צד' ג', מה שיוצר סיכון נוסף למערכות אלו ככל שרכיבים אלו אינם מאובטחים).

המרוץ הגלובלי למערכות בלתי מאוישות ממקם את הפיתוח המאובטח של כטב"מים כציר מרכזי בשמירה על יתרון טכנולוגי וביטחוני. ההזדמנויות בתחום רבות: שילוב של בינה מלאכותית מאפשר זיהוי אנומליות ותקלות בזמן אמת, טכנולוגיות בלוקצ'יין מציעות יכולות הצפנה מתקדמות, הקוואנטום מציע חסינות ויכולות אוטונומיות, וסטנדרטים בינלאומיים חדשים מציבים רף ברור להתאמה רגולטורית ותקינה. עם זאת, לצד ההזדמנויות, קיימים אתגרים מהותיים: חוסר אחידות רגולטורית בין מדינות, מורכבויות טכנולוגיות באבטחת מערכות בתנאי שטח, והצורך בהתאמת שכבות ההגנה למגבלות משקל, נפח ותקשורת של פלטפורמות קטנות. בנוסף, קיים איום מתמיד של השתלטות עוינת או נפילת הכלי לידי אויב, מה שמחייב שילוב מוקדם של מנגנוני נטרול עצמי.

השלכות על שרשראות האספקה ופיתוח שחקנים מקומיים:

אירועים כמו המלחמה באוקראינה, העימותים במזרח התיכון, מגבלות ייצוא מצד סין, והחרפת המתחים בין מעצמות  מאירים באור חדש את הרגישות הגוברת לתלות ברכיבים מיובאים, לעיתים ממקורות בלתי מפוקחים. במקביל, הולכת ומתבססת ההכרה בכך ששרשרת האספקה הפכה לזירת סיכון בפני עצמה: חולשות ברכיבים, פרצות תוכנה, ותלות בצדדים שלישיים עלולות לייצר בטן רכה אסטרטגית עבור מערכות בלתי מאוישות אזרחיות וצבאיות כאחד. מציאות זו מחייבת מעבר מתכנון לוגיסטי מסורתי לחשיבה אינטגרטיבית, הכוללת: אבטחת שרשרת האספקה, ניטור מקורות, ועמידות טכנולוגית כבסיס ליכולת ההתרחבות של השוק.

על רקע זה, מתבסס ניהול סיכוני שרשרת אספקה (Supply Chain Risk Management – SCRM) כעמוד תווך מרכזי לביטחון מערכתי. מטרת התהליך, לייצר מערך רב-שכבתי הכולל איתור רכיבים קריטיים, סיווג רמות אמון ביצרנים, סימון מקור (traceability) והטמעת בקרות אבטחת מידע לכל אורך מחזור החיים של המוצר.

סיכון נוסף בניתוח משמעויות שרשראות האספקה הוא יציבות הקשרים בין הספקים והמדינות. האירועים הגלובליים של השנים האחרונות – מגפת הקורונה, המלחמה באוקראינה, וסנקציות הסחר בין מעצמות – חשפו את אחת מנקודות התורפה הקריטיות ביותר של המערכות הביטחוניות המודרניות: התלות בשרשראות אספקה גלובליות ארוכות, מורכבות ולעיתים בלתי צפויות. רכיבים חיוניים המשולבים במערכות כטב"ם, חיישנים, שבבי תקשורת, מודולי ניווט – מיוצרים לעיתים קרובות במדינות יריבות או באזורים רגישים מבחינה פוליטית, ללא בקרה מלאה מצד מדינות היעד. במציאות כזו, כל שיבוש – בין אם כתוצאה ממשבר (כדוגמת השפעות הקורונה על המשק), מגבלה רגולטורית או פעולה מכוונת – עלול להביא לשיתוק תפקודי של מערכות קריטיות. בפרט, תחום הרחפנים ממחיש את הבעיה בעוצמה: כלי טיס בלתי מאוישים קטנים, מהירים וזולים, מתבססים על רכיבים זמינים שמקורם, לרוב, בסין או באסיה הדרום-מזרחית. הפסקת אספקה של רכיב בודד עלולה לעכב פרויקטים מבצעיים של חודשים ואף לשבש רציפות ביכולות ליבה. מדינות וארגונים מובילים החלו להשקיע בבניית שרשראות אספקה ריבוניות – מערכי ייצור, תחזוקה ופיתוח מקומיים או מבוזרים, הנשענים על ספקים מאומתים ואמצעי ניתוח סיכון מתקדמים. האתגר הגדול כעת הוא לא רק לזהות רכיבים פגיעים, אלא להגדיר מחדש את תפיסת הביטחון, כך שתכלול גם את המקור, התהליך, והשליטה על כל רכיב במערכת. התנאים, ההגבלות והאילוצים (כפי שציינתי כבר בפתיחת הסקירה) מכוונים לפיתוח שווקים מקומיים. ב- 6 ביוני 2025, חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שנועד להבטיח את המשך ההובלה של ארצות הברית בפיתוח, מסחור וייצוא של מערכות כלי טיס בלתי מאוישים. הצו מחזק את בסיס התעשייה המקומי באמצעות מתן עדיפות לרחפנים מתוצרת אמריקאית, קידום ייצואם, ונקיטת צעדים להבטחת שמירה על טכנולוגיה אמריקאית מפני השפעה או ניצול זר בלתי ראוי. בנוסף, הוא מבקש לחזק את התחרות הגלובלית של התעשייה האמריקאית באמצעות פישוט רגולציה, הרחבת גישה לשווקים וניצול כלי מימון פדרליים. לאחרונה, הכריז מזכיר ההגנה של ארצות הברית על מהלך אסטרטגי להאצת שילוב רחפנים קטלניים ונגישים בלחימה המודרנית. המסמך שגובש הצביע על פער בין קצב התפתחות תחום הרחפנים בעולם שמקבל חיזוק משמעותי
מצד מדינות יריבות לבין היכולת הקיימת בצבא האמריקאי, שנותר מאחור עקב מגבלות רגלוטוריות שהוטלו בעבר. על רקע זה, הנשיא טראמפ חתם על צו נשיאותי שמטרתו לחזק את תעשיית הרחפנים האמריקאיים. בתוך כך, המשרד לביטחון לאומי מתכוון להרחיב את המהלך הזה באמצעות ביטול רגולציה וחסמים מעכבים והעברת סמכויות ישירות לאישור דרגי השטח. הודו מצידה, מקדמת את תעשיית הרחפנים המקומית באמצעות השקעות ממשלתיות וחסמים על יבוא. חברת Marut Drones, למשל, גייסה 6.2 מיליון דולר להרחבת יכולות הייצור והפיתוח של רחפנים חקלאיים, תוך התמקדות בשירותים באזורים כפריים. הרחפנים מתוצרת הודו משמשים במגוון תחומים, כולל חקלאות, תגובה לאסונות וביטחון. טייוואן משקיעה 1.35 מיליארד דולר בין השנים 2024–2028 לפיתוח תעשיית הרחפנים, עם יעד לייצור 15,000 רחפנים בחודש עד 2028. הממשלה מקדמת שיתופי פעולה עם חברות מקומיות ובינלאומיות, ומפתחת פארק תעשייה ייעודי ליד העיר צ'יאיי. היתרון של טייוואן טמון בתעשיית השבבים המתקדמת שלה, המאפשרת ייצור רכיבי ניווט, תקשורת ובינה מלאכותית לרחפנים וכן אימוץ המודל של non red supply chain. אימוץ מודל זה הוא מורכב לכשעצמו וגרר מתחים וביקורות מצד סין.

המעבר לייצור פנימי אינו רק תגובה לאיומים, אלא גם הזדמנות כלכלית משמעותית. הוא מאפשר פיתוח של שחקנים מקומיים: סטארט-אפים, ספקים ויצרנים שיוצרים אקו-סיסטם חדש של חדשנות, שירותים ואבטחה סביב תחום זה. לצד זאת וכחלק מתכנון היערכות, נכון יהיה להביא בחשבון גם חסמים אפשריים: עלות גבוהה יותר, אתגרי הסמכה, חוסר זמינות של חומרי גלם מתקדמים, ומחסור בכח אדם מיומן. תכנון אסטרטגי ארוך טווח, מדיניות השקעות ותמריצים ייעודיים נדרשים על מנת להבטיח שהשוק המקומי לא רק ישרוד, אלא יהפוך לשחקן תחרותי בזירה הבינלאומית.

הצורך בפתרונות הגנה ומערכות הגנה (בהסתכלות גלובאלית):

מאז 2022, הפכה המלחמה באוקראינה ועימותים נוספים בעולם למעבדה חיה לשימוש מבצעי בכטב"מים וברחפנים והציבה את הצורך בהגנה מפניהם בראש סדר העדיפויות של צבאות וממשלות. השימוש הנרחב ברחפני FPV, תקיפות נחילים (drone swarms), ושליחת רחפנים זולים, אך מדויקים, לטווחים של מאות ק"מ – הדגים את השבריריות של נכסים אסטרטגיים, בסיסי אוויר, ותשתיות קריטיות בעידן שבו איום יכול להגיע ב-400 דולר ולטוס בגובה של קו עצים. אוקראינה, רוסיה וגורמים נוספים עושים שימוש מתוחכם ומתעצם בטקטיקות הכוללות שיבוש אלקטרוני, הטעיה, תמרון אווירי ותקיפות רחפנים מתואמות לעיתים רבות תוך שילוב של מערכות GPS SPOFFING, לוחמה אלקטרונית (EW), ושליחת מספר רחפנים במקביל ליצירת עומס על מערכות ההגנה. הלקחים מהעימותים הנוכחיים ברורים: אין פתרון יחיד להגנה מפני רחפנים. האירועים האחרונים (כמו מבצע 'קורי עכביש' וכן תגובות הרוסים) שבמהלכם שוגרו מאות רחפני FPV ממחישים את הצורך בהגנה רב שכבתית. בהתאם, אירועים אלו ממחישים את הצורך הבוער בהגנות מבוססות AI. מערכות מבוססות AI, פועלות בצורה מבוזרת, יודעות לאתר, לסווג ולהגיב באופן אוטונומי בזמן אמת, ללא תלות במפעיל אנושי.

ההגנה על טווחים קצרים מפני רחפנים מציבה גם היא אתגר טכנולוגי ניכר, במיוחד לנוכח השימוש ההולך וגובר ברחפנים קטנים, מהירים ובעלי חתימת מכ"ם נמוכה. רחפנים אלו, אשר עשויים לרוב מחומרים פלסטיים או מורכבים, אינם משקפים גלי מכ"ם ביעילות, דבר המקשה על זיהויים באמצעות מערכות גילוי קונבנציונליות. בנוסף, תנועתם האיטית, טיסתם בגובה נמוך וסביבת הפעולה המורכבת (שטח בנוי, קווי עצים, רעשי רקע ו"החזרי קרקע") מגבירים את הסיכון להתראות שווא ולהחמצת מטרות. לכן, מדינות וגורמים ביטחוניים מאמצים פתרונות מבצעיים כדוגמת  מכ"מים ייעודיים לטווח קצר, מצלמות תרמיות, מערכות RF לזיהוי תדרים חריגים וכד'. גישה זו מאפשרת לא רק גילוי טוב יותר, אלא גם סיווג מדויק של האיום, והפעלת תגובה מהירה, לעיתים תוך אלפיות שנייה באופן אוטונומי או חצי-אוטונומי. בטווחים הקצרים, לא ניתן להסתמך עוד על מערכת אחת, אלא יש לבנות ארכיטקטורת הגנה מבוזרת ורב-חיישנית, המאפשרת איתור, מעקב וניטרול בכל תנאי שטח ומזג אוויר, ובסמיכות מיידית לנקודת החדירה.

המענים הקינטיים לטווח קרוב הפכו לחוליה קריטית בארכיטקטורת ההגנה מפני כטב"מים, במיוחד נוכח האיומים המתפתחים בזירות אורבניות וצפופות. רחפנים נגד מיירטים, מערכות כגון מקלעים אוטומטיים מונחי מכ"ם, לייזרים טקטיים ומיירטים זעירים מספקות יכולת תגובה מיידית לניטרול רחפנים החודרים את קו ההגנה האחרון, לרוב בטווחים של עשרות ועד מאות מטרים. האתגר המרכזי במענים אלו הוא הדיוק, מהירות התגובה ומניעת נזק סביבתי. ירי קינטי בסביבה אזרחית מחייב זיהוי ודאי של האיום, מניעת פגיעה סביבתית ושקלול מהיר של תנאי השטח. הלייזרים, לעומתם, מציעים פתרון נקי ומדויק אך דורשים קו ראייה ישיר, תנאי אקלים יציבים, והספק גבוה – מגבלות שמצמצמות את יעילותם במצבים מסוימים. 

לסיכום,

בהתבסס על מכלול המגמות שהוצגו, ניתן לקבוע כי ההשפעות הגיאו-פוליטיות של השנים האחרונות הפכו את שוק הכטב"מים והדיפנסטק לזירה שבה מתחולל שינוי עמוק, מהיר ורב-מימדי כזה שמאתגר את כל שרשרת הערך הביטחונית, מהתכנון ועד היישום המבצעי. עימותים מתמשכים, כמו מלחמת רוסיה-אוקראינה והסלמות חוזרות במזרח התיכון, האיצו את הצורך בפתרונות חדשניים, זמינים וזולים  תוך שימוש בטכנולוגיות אזרחיות, אמצעי COTS, ופלטפורמות המפותחות מחוץ למערכת הביטחונית המסורתית. במקביל, שינויי בריתות, הגבלות ייצוא, מלחמות סחר ותלות גוברת במדינות יריבות הדגישו את החשיבות של ריבונות טכנולוגית ושליטה בשרשרת האספקה – לא רק כסוגיה כלכלית, אלא כתנאי בסיס לביטחון לאומי. במציאות זו, המדינות המובילות בתחום אינן עוד אלו אשר ברשותן התקציבים הגדולים בלבד, אלא מדינות המסוגלות לפעול בגמישות, לשלב אקדמיה, סטארט-אפים ויזמות ביטחונית – ולתרגם צרכים מבצעיים למוצרים תוך חודשים, לא שנים. הכטב"ם הפך מכלי עזר טקטי למרכיב מרכזי באסטרטגיית ההרתעה, ומשכך, שוק הדיפנסטק כולו נדרש להסתגל לסביבות איום משתנות, לתפיסות לחימה מבוזרות, ולדרישות שוק משתנות במהירות. במובן זה, ההשפעות הגיאו-פוליטיות לא רק מאיצות את קצב החדשנות, אלא גם משנות את כללי המשחק: מעולם שבו מערכות ביטחוניות פותחו במסגרות סגורות ומבוקרות – לעולם של פיתוח פתוח, גמיש, ולעיתים לא-מדינתי, שבו יתרון זמני עשוי להכריע שדה קרב.

הכותב הינו מומחה לתחומי הדיפנסטק, ה- HLS וטכנולוגיות אבטחה מתקדמות, יועץ למשרדי ממשלה, תעשיות ביטחוניות והמשק. בוגר תואר שני ובעל הסמכות ממלכתיות ואזרחיות בעולמות האבטחה והסייבר. בין היתר עוסק בייעוץ ופיתוח עסקי לגופים וחברות ביטחוניות בנושאי תיכנון ובניית הגנה, חדשנות וטכנולוגית אבטחה, תרגולים ואימונים בזירות האבטחה והסייבר.