תפקידי מנהל האבטחה במצבי חירום ואסון

מאת: ניר רן

תכנון, היערכות ותגובה במצבי חירום ואסון, נשענים על שורה של הנחות עבודה אשר הראשונה שבהן היא שכמו המלחמה, גם מצב חירום הוא ממלכת אי הוודאות.

בהינתן אות או סימן לקיומו של מצב חירום, לא נדע בדיוק, ולרוב אף לא בקירוב, מה קורה, היכן זה קורה ולאילו תוצאות זה מוביל. תכנית החירום מגדירה לפיכך את סדר הפעולות שיבוצעו על ידי יושבי הארגון (עובדים, אורחים וקהל) כברירת מחדל, ומאפשרת ללוחמים – אנשי האבטחה, לחתור למגע, לאתר את מקור הסכנה ולפעול על מנת לסכלו. התכנית נסמכת על פק"מ האבטחה, באורח שמקנה לה שתי נקודות חוזק: האחת, היות שהפק"מ מתייחס אל כל תרחישי האיום שנותחו ("דפ"א יריב"), הרי שגם תכנית החירום "מכירה" את אותם תרחישים. והשנייה, שבכל מצב פתיחה, פריסת הכוחות של מערך האבטחה ידועה והיא מיטבית. ומכאן שגם עמדת המוצא וגם הפעלת הכוח תהיה נוחה, עד כדי אופטימלית.

בהיבט אבטחתי, קרי התמודדות בעת פגוע טרור, אירוע פלילי או הפרת סדר, תכנית החירום הזו, מעבר להיותה תקנית, היא ממלאת את ייעודה. לפיכך, ברמה הטקטית, קיומה של תכנית אבטחה בהירה וברורה, הנסמכת אל פק"מ אבטחה שנכתב במקצועיות, לצד תדרוך, אימון ותרגול, מגלמים את תפקידי מנהל האבטחה בהקשר של המוכנות למצבי חירום שמהותם אבטחה – קרי שהם תולדה של פעולה יזומה, במתכוון, על ידי תוקף שמטרתו לגרום נזק.

תפקיד נוסף של מנהל האבטחה, ביחד עם הממונה על הבטיחות (במקרים חריגים זהו אותו אדם) הנו לנהל את הממשק ביניהם בהתייחס לברירת המחדל התפקודית של יושבי המתקן. היות שהסבירות לאי ודאות קיימת גם במצב חירום בטיחותי (כגון שריפה, רעידת אדמה, אירוע חומ"ס). והיות שברירות המחדל הן שונות, ניהול הממשק הזה הוא הכרחי. זאת ועוד, בעת אירוע חירום בטיחותי או אסוני, ישתלב מנהל האבטחה בניהול האירוע ואף יעמיד את צוותו ככוח עזר לצורך פעולות חילוץ והצלה (תוך איזון ושימור רמת אבטחה המתחייבת באותה עת).

ואחרי שאמרנו את כל זה, בראייה כוללת של מוכנות לאירועי קיצון באשר הם, "המשכיות הקיום" היא מטרת העל והיא מחייבת התייחסות רחבה יותר.

ההתמודדות וניהול במצבי חירום ואסון, על פי התיאוריה מורכבים מחמישה רְבָדִים: מניעה, היערכות, שרידה, שיקום וחזרה לשגרה. שלושת האחרונים (שרידה, שיקום, חזל"ש) הם היותר מוכרים ומתייחסים לניהול האירוע מרגע שהתרחש, הם באים ונמוגים והיותם רצופים וקצרים עשוי להיחשב מדד להצלחה. השרידה היא מגוון הפעולות המבוצעות בהתהוות מצב החירום, היא עשויה להימשך שניות (במקרה של תקיפה אלימה למשל), שעות עד ימים (במקרה של אירוע אסוני כגון רעידת אדמה) ובמקרים נדירים אף זמן ממושך יותר (כגון "מצב מיוחד בעורף" עקב מלחמה). "שיקום", אין משמעותו "תיקון הריסות" כי אם החזרת הארגון "למשחק", קרי יכולתו לחזור, או להמשיך, לספק את שירותיו או מוצריו. חשוב להבחין בין ה"חזרה לשגרה" שהיא הליך מנוהל – מרכיב בניהול המשבר, לעומת השגרה ארוכת הטווח שלאחר האירוע שהנה מציאות מתמשכת שבה מתקיימים דפוסים מוכרים של תקשורת, כלכלה, תרבות וחיברות. עוד יש לזכור שחזרה לשגרה אין משמעותה "גלגול לאחור" במובן של "מה שהיה הוא שיהיה" שכן, באותם מקרים (שהם רבים) בהם אסונות מותירים חותם שאינו נמחה מדובר בייצור של שגרה חדשה. הדגש הוא על כך שהייתה שגרה לפני האירוע וקיימת שגרה שלאחריו גם אם היא שונה. כך למשל הוריקן קתרינה (ניו אורלינס, 2004) הותיר רבבות אנשים שנעקרו מבתיהם לצמיתות ובמלחמת העולם השנייה היו, לכל הפחות, 64 מיליון הרוגים, והיא הותירה שתי יבשות חרבות. עובדה היא שגם ניו אורלינס וגם אירופה ואסיה חזרו לשגרה לאחר האירועים, שאכן הייתה שונה מזו שהתקיימה לפניהם.

ואולם, שני הרבדים הראשונים מאלו שהוזכרו לעיל דווקא – המניעה וההיערכות, הם בעלי ההשפעה המשמעותית, וארוכת הטווח הן ביחס לשרידה והן ביחס להמשכיות הפעילות. אלו הן פעולות שאינן מתרחשות בעת האירוע אלא לפניו, הן מתקיימות לאורך זמן – חודשים ושנים, וככל שהן מתארכות הצלחתן רבה יותר.

מניעה, אין פירושה בהכרח שיש ביכולתנו לבטל את האירוע טרם שהתרחש. כשמדובר ב"כוח עליון" ברור שאין לנו יכולת למנוע רעידת אדמה, גל טסונאמי, שיטפון, בצורת או פנדמיה. אולם, העובדה שרעידת האדמה תתרחש אין פירושה שלא ניתן למנוע את האסון. באותו הרחוב יכול בניין אחד להיהרס ולקבור את יושביו תחתיו ואילו הבניין שממול, שדומה לו בכל בחיצוניותו, נותר, ללא פגע, על תילו. ההבדל הוא ביסודות ובשלד שהם נסתרים מעין אך ידועים היטב למתכננים. זאת אומרת שבאותו הרחוב, במקום אחד רעידת האדמה הייתה אסון כבד ואילו בסמוך אליו האסון נמנע והיא לא הייתה אלא "אירוע". במקרה של פנדמיה התמונה יכולה להיות קצת יותר מורכבת ואף מתעתעת. שני אנשים, האחד מחוסן והשני שאינו, היושבים באותו קרון רכבת ונדבקו בנגיף, האדם שאינו מחוסן יחלה וגם יהיה סימפטומטי בסבירות גבוהה יותר. אולם, העובדה שרוב המחוסנים שנדבקים הם ללא תסמינים ואולי לא יודעים שנדבקו תורמת לכך שהם עלולים להדביק יותר. זו אינה אשמתו של המחוסן, להיפך, האדם שאינו מתחסן במודע הוא זה שמשבש את התוחלת של פעולות המניעה ומיגור המגיפה. מלמד גם על אחריות חברתית וגם על מוגבלות ואזלת ידם של מנהלי הסיכונים להשיג את מטרתם נוכח קיומם של גורמי השפעה שונים, לרבות אלו הנובעים מהיותנו מדינה דמוקרטית.
בתחום האבטחה, וגם בתחום הביטחון הלאומי המניעה מורכבת משורה של פעולות, בעיקר התראה (לרבות מודיעין) והרתעה (בתחום בטל"א לרבות דיפלומטיה).
ההיערכות מגלמת את כלל הפעולות שיבוצעו על ידי מנהלי הסיכונים אל מול תרחישי איום שידוע שאין לנו יכולת למנוע אותם. הדוגמא הטובה ביותר ממקורותינו הנה האופן בו ניהל יוסף את היערכות המשק המצרי, תחת פרעה: בשבע שנות שפע, גויס המשק כולו לספק לממשל, תמורת תשלום, תבואות שהספיקו לכלכל את מצרים ואת האזור כולו בשבע שנות הרעב. דוגמאות פחות טובות הנם למשל מערך הביצורים הצרפתי – "קו מז'ינו" אשר נעקף ולא עמד במבחן ה'בליצקריג' הגרמני במלחמת העולם השנייה, או קו בר-לב שנבנה על ידי צהל לאורך תעלת סואץ וקרס במלחמת אוקטובר 73. ואילו דוגמא טובה להיערכות אבטחתית ניתן למצוא במיגון בניין שגרירות ארה"ב בניירובי שנותר על תילו בפיצוץ משאית תופת בסמוך אליו בזמן שבניין בית הספר לאחיות המרוחק יותר קרס וקבר כמאה מיושביו תחתיו (7 אוגוסט 1998).

מניעה והיערכות הם כלל תפקידיו של מנהל הסיכונים אשר מיועדים על מנת לגבור ביום פקודה – בניין הכוח, מיגון, אימון ותדרוך (לרבות עובדים ותושבים) ובעיקר פעילות פרואקטיבית שמהותה נקיטה של פעולות יזומות מראש על מנת להתמודד עם איום עתידי, בהקשר של אבטחה – התראה, הרתעה סיכול ומניעה – אבטחה התקפית על כלל מרכיביה.

כשהמדובר באבטחה, תפקידו הראשון של המנהל, אשר הגם שהוא נכלל דווקא אינו מוזכר בחמש השכבות שהוזכרו הוא החיזוי. אין לנו משאבים להיערך אל מול כל תרחישי האירועים העולים על הדעת ואין לנו אפשרות להתכונן לאירועים שלא חזינו אותם. רבות נכתב ונאמר על גורם ההפתעה, כנראה המשפיע הדרמטי ביותר בניצחונות וכישלונות במלחמה. עיקר מטרתה של התחזית הנו לנטרל את גורם ההפתעה שבידי היריב. הגדרת הפתעה בהקשר האסטרטגי, היא מצב שבו שחקן בזירה מבין פתאום כי פעל על בסיס תפיסת איום מוטעית שנוצרה בשל כישלון לחזות איום חיצוני חמור ולהתכונן לקראתו . בהגדרה זו גלומים שני מקורות פוטנציאליים להתפתחות החמורה מבחינתו של המופתע: ראשית, כישלונו להעריך את עצם קיומו וסבירותו של האיום ושנית – כנגזרת בלתי נמנעת – הכנה בלתי נכונה לקראתו.

תחזית איננה נבואה או תחושת בטן, אלא היא הליך סדור ומלומד של הערכת הסיכונים המבוצעת בידי מקצוענים. החל מניתוח המוטיבציות והיכולות של כל אחד מהיריבים, המשך בהערכת הפגיעות ועד לבניית מפת הסיכונים על בסיס שקלול סבירות ונזקים הנובעים מהם. על בסיס ניתוח הסיכונים תיבנה תכנית האבטחה ממנה ייגזר הפק"מ (שהוא שם נרדף לתכנית האבטחה במונחים של נהלי עבודה). כבר צוינה לעיל החזקה הגלומה בכך שתכנית החירום נשענת על פק"מ האבטחה. פק"מ האבטחה נשען על חיזוי תרחישי האיום והמשכיות הקיום נשענת על תהליכי ניהול שעיקרם מניעה והיערכות. ולמותר לציין שוב שאיכות הגורם האנושי עומדת מעל כל אלו והיא שתכריע את המערכה.

הכותב הינו מנכ"ל "אקסיום אבטחה וניהול" וראש "המרכז לניהול וביטחון" – במכללה האקדמית בוינגייט, לשעבר בכיר בשב"כ ובמערך האבטחה הממלכתי. בעל תואר ראשון במדע המדינה ומינהל ציבורי ותואר שני בגיאוגרפיה וניהול איזורי אסון (אונ' חיפה).