מערך אבטחת היישובים בישראל
מערך אבטחת היישובים בישראל
במסגרת כנס האבטחה של ישראל 2025 התקיים כנס ראשון מסוגו בנושא “אבטחת הישובים בישראל”. לראשונה הוצגו כלל המערכים הקיימים ע”י כלל גופי הרגולציה: צה”ל, מג”ב ומשטרת ישראל. לרגל כנס זה ערכנו ראיון עם סא”ל במיל’ אלון ביטון, מנהל אגף חירום וביטחון במרכז השלטון האזורי ששימש כיו”ר וועדת ההיגוי של הכנס.
בתמונה-סא"ל במיל' אלון ביטון
ראיין וערך: עירד גיל
סא”ל במיל’ אלון ביטון משמש מזה כ-6 שנים כמנהל אגף חירום וביטחון במרכז השלטון האזורי האחראי על 54 מועצות אזוריות ולמעלה מ-1000 יישובים, מושבים וקיבוצים. תפקידו זה של אלון מאפשר לו להציג בפנינו את כלל גופי ההנחיה הפועלים בישובים בכל חלקי הארץ.
אלון, בן 48, גדל והתחנך במושב טירת יהודה במרכז הארץ להורים חקלאים ולמד להכיר את אתגרי הביטחון של הישובים כבן המקום. בשנת 1996 התגייס לגדוד 50 של הנח”ל בו ביצע מספר תפקידים עד תפקיד מ”פ. בהמשך ביצע תפקיד קמב”ץ וקצין אג”מ באוגדה 162 ובאוגדה 98 במסגרתה הוא מבצע שירות מילואים עד היום. (מעל 650 ימי מילואים מאז ה-07 באוקטובר). אלון הינו בוגר מחזור ב’ של המכללה לפיקוד טקטי והוא בעל תואר ראשון ושני במדע המדינה באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת בר אילן. מיום שחרורו משירות קבע ועד היום עוסק אלון בתחום אבטחת הישובים ובין היתר שימש קב”ט מועצה אזורית חבל מודיעין. לפני כשש שנים התמנה כמנהל אגף חירום וביטחון במרכז השלטון האזורי, תפקיד אותו הוא ממלא עד היום. “המועצות האזוריות מהוות 85% משטח מדינת ישראל המקיפים את כלל ערי המדינה ואנחנו מהווים בפועל את השכפ”ץ של המדינה”, מסביר אלון. “אנחנו פרוסים מגבול הצפון ועד חבל אילות בדרום, בכלל יישובי קו התפר ממחסום תרקומיא בדרום ועד מעבר הבקעה שבשטח מועצה אזורית עמק המעיינות בצפון וכמובן ארבעת מועצות עוטף עזה”.
האם תוכל לעשות לנו סדר ולהסביר לקוראים את החלוקה בין הנחיה ביטחונית של הצבא, מג”ב ומשטרה בהיבט של “מרכיבי בטחון”?
“ישובים מונחי צה”ל הינם ישובים הממוקמים עד 7 ק”מ מהגבול, והם באחריות ביטחונית של צה”ל באמצעות הפיקודים המרחביים. מרכיבי הביטחון שכוללים גדרות, תאורה, דרכים, שערים וכד’ מתוקצבים באמצעות משרד הביטחון (היחידה להתיישבות) כאשר המוביל המבצעי הינו פיקוד העורף. שחקן צבאי נוסף בהליך ההנחיה הינו חיל הגנת הגבולות האחראים על הרבש”צים וכיתות הכוננות, בעיקר במובן של בניין הכוח. באשר ל’מרכיבי הביטחון’ זה מעט מורכב: האחריות היא כאמור של פיקוד העורף באמצעות קב”טי המועצות. המימון מגיע ממשרד הביטחון אבל המימוש של התקציב נמצא במועצה. מדובר על תקציב לצורך בניית שערים, התקנת מצלמות וכו’. גם כאן הפיקוד המרחבי הוא הדורש המבצעי והאחראי באופן כללי. באשר לרמות ‘מרכיבי הביטחון’ – ישנן ארבע מדרגות: מדרגה ראשונה – ליבה קדמית, מדרגה שניה- ליבה, מדרגה שלישית- סמוך תפר ומדרגה רביעית – תפר. ישוב ‘מסווג’ זכאי ל’מרכיבי ביטחון’ כמו גדרות, מצלמות, מכ”מים, רבש”צ וסגן”.
כיצד פועלות כיתות הכוננות בישובים סמוכי הגבול?
“בכל יישוב סמוך גדר הוקמה ‘מחלקת הגנה’ או ‘כיתת כוננות’. נכון להיום, כאשר אנשי כיתות הכוננות הללו מגויסים, מתאמנים או נמצאים בפעילות מבצעית הם מוגדרים כחיילי צה”ל (מילואים) לכל דבר וענין. כיתת כוננות כפופה לפיקוד המרחבי ת”פ מ”פ גזרתי שאחראי על היישוב. זו מערכת קצת מורכבת אבל עובדת, על אותו ציר פו”ש. מפקד הכוח הוא, כאמור, המ”פ הגזרתי והוא זה שיפעיל את כיתת הכוננות והרבש”צ בחירום. בשגרה רכז הביטחון עובד מול פיקוד העורף, מול המועצה, מול חיל הגנת הגבולות ומול קציני ההגנה המרחבית בחטיבות ובפיקוד וזאת במטרה ,לבנות, לטייב, לשפר ולשמר את מרכיבי הביטחון”.
מי מכשיר את אותן כיתות כוננות?
“ההכשרה של כיתות אלו היא באחריות הצבא. הוקם בית ספר להגנת יישובים (שממוקם בבא”פ לכיש) שם מכשירים ומאמנים את בעלי התפקידים ביישוב, החל מהרבש”צ ועד אחרון חברי כיתת הכוננות”.
לאחר שסקרנו את המתרחש בישובים סמוכי הגדר אשמח שתיתן הסבר ליתר המערך.
“כאשר מדובר בישובים שאינם באיו”ש ולא בגבולות הגזרה של הפיקודים האחראיים, אזי האחריות על אבטחת הישובים חלה על המשרד לביטחון הלאומי באמצעות משטרת ישראל ומשמר הגבול. הפו”ש הוא באמצעות מפקדי המחוזות, המרחבים ומפקדי התחנות ש’חתומים על הגזרה’. למשמר הגבול אחריות משימתית במרחב הכפרי”.
מה השתנה בתחום זה בעקבות המלחמה?
“עד למלחמה לא היו כיתות כוננות ת”פ המשטרה בערים, וזאת בשונה מהמרחב הכפרי. העיר מאופיינת באחריות טריטוריאלית של תחנה אחת בעוד מועצה אזורית יכולה לקבל לעיתים 5 מפקדי תחנות משטרה שונים בשטחה. כיתת כוננות ביישוב מבודד היא צורך השעה בעיקר מפאת ההבנה שכוח שיטור לא יהיה זמין במונחים של “זמן ומרחב” רלוונטיים. אי לכך, חובה לבנות כוח הגנה זמין מהיר ויעיל מבני המקום עצמם על מנת לתת מענה ראשוני איכותי. המלחמה חידדה את ההבנה שאותן כיתות כוננות בישובים חייבות להיות חמושות בנשק בזמינות גבוהה והן חייבות להיות מנוהלות באופן ישיר ע”י משמר הגבול. עד למלחמה, ברבים מהישובים, הנשק היה מנוהל כ’ישוב ראוי’ והקב”ט של הישוב היה ‘בעל הרישיון המיוחד’. מצב זה השתנה בעקבות המלחמה ומשמר הגבול חימש כמויות הרבה יותר גדולות של תושבים/חברי הכיתה היישובית. שינוי משמעותי נוסף חל בנושא התקצוב. עד למלחמה היה תקציב ‘מרכיבי בטחון’ זעום – 3.1 מיליון שקלים בשנה לכלל הישובים ת”פ המשרד לביטחון לאומי. היום, כלקח מהמלחמה, קיבלנו לבסיס התקציב כ 200- מיליון שקלים להתעצמות בנושא מרכיבי ביטחון. זה שינוי דרמטי, שמשפר מאוד את הביטחון ביישובי הספר”.
כיצד מתקבלת ההחלטה מי מהישובים יוגדר כ”מסווג” ומי לא?
“ישנם יישובים במרכז הארץ שהם לא מסווגים ולדעתי לא בצדק ואי לכך לא מקבלים משאבים למרכיבי ביטחון. בעיר יש תמיד מפקד תחנה שדואג ואחראי עליה, יש תמיד פיקוד טריטוריאלי ומענה מבצעי. מושב קטן, גם אם הוא ממוקם במרכז הארץ, תמיד יהיה שיורי. כאשר מפקד תחנה אחראי גם על מספר יישובים בכל מועצה אזורית ותחת אחריותו מספר מועצות ובנוסף את השטח העירוני, אזי ברור שהעיר הגדולה תקבל יותר קשב, בכל הקשור למשאבים, כח אדם, סיורים וכו’.כדוגמה ניתן לבחון את הישובים תחת תחנת העיר לוד. מדובר בעיר מעורבת במרכז הארץ הסובלת באופן שיגרתי ממחסור בכוח אדם. ברור שאת מעט המשאבים שיש לה היא תקצה פנימה לתוך העיר לטיפול בתופעות הפשיעה החמורות שמתרחשות בה. במצב שכזה יישארו לה מעט מאוד תשומות ומשאבים ליישובים של המועצות האזוריות הנמצאות תחת אחריותה ביניהן – שדות דן וחבל מודיעין. במצב זה ברור שאותם ישובים לא יקבלו את הקשב הנדרש”.
כיצד נחלקת האחריות בין המשטרה הכחולה למג”ב?
“מי שאחראי טריטוריאלית הוא מפקד התחנה, המשטרה הכחולה. משמר הגבול ממנה מש”ק אשכולי, שאחראי על מספר יישובים. אם הוא אחראי רק על יישוב אחד הוא נקרא מש”ק בטחוני והוא אמור להיות מקביל לתפקידו של הרבש”צ הצבאי, אך בפועל זה לא כך. אותו מש”ק ביטחוני עובד חמישה ימים בשבוע ולא שבעה, כמו-כן, הוא עובד 9 שעות ביום ולא 24/7 , משמע יש מערכת ציפיות שונה מאוד בין שני התפקידים. אם מדובר במש”ק שנדרש לתת שירות למספר יישובים אז ברור שהקשב בהתאם”.
כיצד הצליחה המשטרה לגייס כל-כך הרבה כיתות כוננות תוך זמן קצר? כיצד כוחות אלו פועלים, ואילו בעיות עוד יש לפתור? “איך לפתע הצליחה המשטרה לגייס בין לילה 900 כיתות כוננות?
שאלה טובה והתשובה פשוטה. הסיבה היא שהן תמיד היו שם. כיתות הכוננות זה לא פטנט חדש של המלחמה האחרונה הן פשוט ‘מושטרו’. נתנו להן ציוד, נשק משטרתי ומדים והפכו אותן לכוח ‘משטרתי’. למהלך זה של ‘משטור’ יש הרבה יתרונות בעיקר בנושאי סמכות ואחריות שמוקנות עכשיו בציר משטרתי. אולם, לצערי, יש עדיין לא מעט בעיות שצריך לפתור בעיקר בנושא קביעת גרף אימונים, מטווחים וכד’ על מנת להעלות כשירות ולשמור עליה. חשוב גם לא ליצור מצב של דיכוטומיה ולשמור על גמישות תפעולית בין המתנדבים לבין הישוב/קב”ט המועצה או העיר מאחר ויש ריבוי משימות”.
תוכל לומר כמה מילים על האבטחה ביהודה ושומרון?
“בדומה לישובים סמוכי הגדר, ביהודה ושומרון, האחריות על אבטחת הישובים היא בידי הצבא. בישובים עצמם יש מאבטחים מאוזרחים בעמדות ברזל שמממן אותם משרד הביטחון. יש כיתות כוננות בישובים אותם מאיישים אזרחים תושבי הישוב, אבל בהינתן אירוע הם הופכים לחיילי מילואים לכל דבר וענין. יש להם גם ימי מילואים לצורך אימונים והפיקוד הוא בידי המפקד הטריטוריאלי. מטבע הדברים מערכי האבטחה בישובים הללו מאוד מאומן ומיומן, אבל צריך לזכור שגם רמת הסיכון שם היא גבוהה מאוד ויומיומית, הן בתוך היישובים והן מחוץ להם בצירים ותחנות ההסעה”.
לסיום, אשמח שתתייחס למצב האבטחה בישובים המוגדרים כיישובי קו התפר.
“ישנן 17 מועצות שאנו מגדירים אותן מועצות קו התפר; ממועצה אזורית עמק המעיינות והגלבוע בצפון ועד מועצה אזורית דרום הר חברון בדרום. המועצות והיישובים האלה חשופים להברחות, ירי, חדירות חוזרות ונשנות של שוהים בלתי חוקיים. הרעיון המסדר הוא: אם הם יכולים לעבור את הגדר באין מפריע על מנת לחפש עבודה, הם יכולים באותה דרך לעשות זאת על מנת לפגע, חלילה. בעולם שאחרי ה 07.10- חייבות כל המערכות להתייחס לתופעה הזו בכל חומרת העניין. הדוגמאות מצטברות והן יומיומיות. בשטחה של מועצה אזורית לכיש אנו עדים למעבר יומיומי של שוהים בלתי חוקיים המדלגים מעבר לגדר המערכת באמצעות סולמות חבלים ומעברי מים, זה סוד גלוי שאינו מטופל כראוי. התושבים חוששים ובצדק. כמו שלומדים בשיעור הראשון בהגנה בבה”ד 1: ‘קו המגע לעולם ייפרץ’. ולכן אנחנו חייבים לעבות אותו בכוח תגובה זריז ויעיל, מכשול שמייצר עומק וכו’. בשטחה של המועצה האזורית גלבוע, ספג היישוב ‘מירב’ פגיעות מירי ועוד רבות הדוגמאות”.
האם לא ניתן לסגור את הפרצות?
“כמו בכל דבר מדובר על סדר עדיפות, קשב ואמצעים. גם מדו”ח הביקורת של מבקר המדינה עולה תמונה קשה של ליקויים מערכתיים ומבצעיים. הליקויים מחייבים טיפול יסודי ומערכתי של כלל הגורמים. נכון להיום אפקטיביות המכשול והמעברים נתון בשאלה קשה. יש בגדר פרצות של עשרות קילומטרים. יחד עם זאת, בהחלט ניתן לתת מענה מבצעי טוב יותר. אם המדינה החליטה שיש לאפשר לתושבי יהודה ושומרון הערבים לעבור לעבוד בישראל – טוב יעשו אם יסדירו את הכניסה דרך המעברים המוסדרים בפיקוח, ברשות ובסמכות. אם החליטה המדינה לא לאפשר את המעבר, אזי לא הגיוני ולא תקין שיעברו. זה מצביע על אוזלת יד של כל מערכת אכיפת החוק”.
לסיכום,
ביטחון ביישובים קטנים ומבודדים שעל פי רוב נמצאים בפריפריה הגיאוגרפית, הכלכלית והביטחונית, שתמיד זוכים ליחס “שיורי” לעומת הערים הינו מקצוע ייחודי. היישובים האלה מאופיינים גם בשלטון דו רובדי, הם מחזיקים בשטחים גדולים מאוד, בטח ביחס לכמות התושבים, מה שמשפיע לרעה על היכולת לתת מענה מבצעי מיטבי במונחים של “זמן ומרחב” רלוונטיים. הפתרון הינו התבססות על כוחות מקומיים – אותם צריכה המדינה, לאתר, לצייד ולאמן על מנת שבזמן אמת יהיו מסוגלים לעזור לעצמם, לפחות עד הגעת הכוחות “הלאומיים”.
מתוך כנס אבטחת ישובים במסגרת כנס האבטחה של ישראל 2025