עכשיו או לעולם לא

סלים שלמה מורד ג'מוס, פעל בשירות המוסד בסיוע ליהודים לעלות מלבנון לישראל ובנושאים נוספים שהשתיקה יפה להם. בשנת 1984 נחטף ע"י אנשי חיזבאללה וככל הנראה עונה קשות ונרצח. בימים אלו, בעקבות המלחמה בצפון, פועלת משפחתו בניסיון להעלות את גופתו ארצה. על האיש ופועלו בכתבה שלפניכם.

כתב: משה ג'מוס

שלמה סלים מורד ג'מוס נולד בשנת 1945 בחלב שבסוריה ובשנות ה-60 עבר ללבנון והתגורר בביירות. סלים הקים עסק בתחום הטקסטיל שפרח והצליח מאד, והוא החל לעסוק גם בנדל"ן. עיסוק זה סייע לו להעמיק את היכרותו עם האוכלוסייה והוא התחבב על הקהילה היהודית והתקבל במהלך השנים כמנהיג בקהילה המקומית עד להיותו מזכיר כללי שלה. אהבתו לעמו לא ידעה גבול והוא ידע שגורלם של יהודי לבנון וסוריה, אינו מובטח לחיי שגרה בלבנון. מדינת ישראל החלה את צעדיה הראשונים ושלמה הבין, שכולם צריכים להירתם למשימת העלייה וההגנה על המדינה הצעירה. פועלו למען העלייה, הניב פירות משובחים והחלה נהירה מתמדת אל ביתו, מה שגרם לאנשי הביטחון הלבנוני לראות במעשיו פגיעה חמורה בביטחון המדינה. בהיותו בכיר וחשוב בקרב יהודי לבנון, היתרו בו מספר פעמים לחדול מעיסוקו זה ולהמשיך להיות אזרח לבנוני נאמן. אך הוא המשיך ומשרדו היה למרכז הפעילות למען עליית יהודים לישראל.

במשך השנים, נולדו לזוג שלמה ומרי ג'מוס שלושה בנים. משה שכונה בשם מואיז, מרדכי, שכונה מרסל ושלום שכונה שרל. החיים התנהלו תוך כדי מתחים מהצפוי למשפחה עקב הפעילות הסודית, גם מרי הייתה שותפה מלאה בפעילות ואף יצאה למשימות סודיות בשליחות בעלה. בין יתר דאגותיו של שלמה, הוא טיפל במסירות במשפחות קשות יום ודאג לכל צרכיהם, הן בחגים והן בימי חול.

כאמור, פעילותו הסודית של שלמה, לא נעלמה מעיניהם הבולשות של אנשי הביטחון הלבנוניים ואף כי שלמה ידע להערים עליהם בחוכמתו וביצירתיותו הרבה, בכל זאת הודלפו כמה פעולות שהביאו את אנשי הביטחון לחשוד שהוא עדיין ממשיך בפעילות האסורה. יודגש, כי מערכת היחסים בין ישראל ללבנון הייתה במצב מלחמתי. אמנם, מלחמה בשדה הקרב לא התרחשה, אך קשר עם ישראל נחשב לעבירה ביטחונית חמורה מאד.

בשנת 1978 חטפו שירותי הביטחון הלבנוניים את שלמה ולא הודיעו לבני משפחתו היכן הוא ומה גורלו. עם היוודע דבר חטיפתו, ובלחץ המשפחה ובכירים נוספים מהקהילה, הסכימו החוטפים לשחררו תמורת כופר משמעותי שאותו שילמה המשפחה. שלמה לא ויתר על הזכות לסייע לבני עמו והמשיך במפעלו, אך ביתר זהירות. עם זאת, גם הפעם נחשפה הפעילות והוא נחטף בשנית בשנת 1979. לאחר שהייה בכלא נחשפה חטיפתו וגם הפעם, בלחץ המשפחה וגורמים נוספים בקהילה, הוא שוחרר שוב וכמובן תמורת כופר נוסף ומשמעותי יותר. כך נמשכה פעילותו עד אוגוסט 1984, אז נחטף שוב, אך הפעם, החוטפים היו אנשי חיזבאללה. הוא הוברח למקום לא ידוע והמשפחה ניסתה בכל כוחה לשחרר אותו. אשתו מרי, הרהיבה עוז ודרשה להיפגש עם נסראללה שהיה אז במעמד נכבד, אך לא ראש הארגון. הוא לא הסכים לתת לה אפילו הזדמנות לפגוש אותו ולו לכמה רגעים.

מאז אותה חטיפה, נעלמו עקבותיו של שלמה, הארגון סרב לתת כל מידע עליו. חקירות של אנשי הפרלמנט האירופי שהוכנסו בסוד העניין גילו כי הוא נרצח בשבי באכזריות רבה. עם היוודע דבר הרצח, הכירה בו המדינה כהרוג מלכות שטרם הובא לקבורה. המשפחה השקיעה מאמצים באיתור פיסות מידע אודות גורלו ואף עמדה בקשר עם רוב ראשי הממשלה בישראל, אך, לצערנו, ללא כל הצלחה. תמיד נשמעה התשובה "אתם תשבו בשקט וכאשר יהיו חדשות, נעדכן אתכם".

בשנת 1986 אם המשפחה והילדים חולצו ע"י המוסד לישראל והשתקעו באחת הקריות.. האם שהמשיכה בשירותה למען המדינה חזרה ללבנון ושהתה שם, לסירוגין, עד לשנת 1991. למרות קשיי המשפחה להשתלב בארץ ובחברה הישראלית, כל הילדים התגייסו לצבא, מילאו את חובתם למדינה ושרתו שירות צבאי מלא. כותב שורות אלו גם יצא לקורס קצינים ומשרת עד היום במילואים.

מרגע הגיענו לישראל אנו מנהלים מאבק עיקש להביא את אבא לקבר ישראל ולהכניס את פעילותו למען העם והארץ לתיעוד בספרי הלימוד כדמות מופת שראויה להנצחה. רבים נרתמים למאבק זה והיום אנו קוראים לממשלה לנצל את מצב חיזבאללה והעצורים הרבים שנישבו, תוך כדי המלחמה, על מנת להעלות את עצמותיו ארצה. זו חובתה המוסרית של המדינה לאזרחיה.

כולנו בנשימה עצורה ממתינים שאכן, גיבור ישראל זה, שמסר נפשו למען יהודי לבנון ועלייתם ארצה, יגיע גם הוא אל חלקת אבותיו כאן בארצנו שאותה הוא כה אהב, יהי זכרו ברוך !!!