רק הצבא יכול להתמודד עם אסונות פתע רבי נפגעים במצבי חירום

לאחר שסבר כי ניתן להעביר לאחריות המשרד לביטחון הפנים את הטיפול בעורף בחירום, תא"ל (מיל.) שלום בן אריה, מפקד יחידת  החילוץ הארצית, נחרץ היום בדעתו ומשוכנע, כי רק הצבא מסוגל לתת מענה למצבי חירום המוניים, מה שקרוי אירועי פתע רבי נפגעים (אפר"ן) וכי המשטרה איננה בנויה לכך, לא ארגונית ולא מנטלית, בניגוד לאירועים מקומיים קטנים עד בינוניים, להם היא ערוכה. בתוך כך הוא מתריע מפני אסונות טבע שעלולים להתרחש ושאין היערכות מספקת להתמודד איתם.

בראיון מיוחד ל"מצודה" פורש בן אריה את השקפת עולמו ביחס לטיפול בעורף במצבי חירום, כולל חלוקת העבודה בין הגורמים השונים, ועומד על הסכנות הנשקפות לעורף מתרחישי ייחוס שונים.

ראיין: יצחק שד"ר (יצ'קו)

ב- 22 במאי השנה, התקיים הכנס הראשון מסוגו בנושא התמודדות עם רעידות אדמה. לקראתו נפגשתי עם תא"ל (מיל.) שלום בן אריה שהוא אחד האנשים המנוסים והמזוהים ביותר עם ענייני חילוץ, הצלה וטיפול במצבי חירום הפוקדים את העורף האזרחי. כמי שמילא שורה של תפקידים בכירים בפיקוד העורף, ובהם מפקד מחוז ירושלים ומפקד בסיס ההדרכה של הפיקוד, הוא משמש כיום, במילואים, כמפקד יחידת החילוץ וההצלה הארצית (יחצ"א).

היחידה, שהוקמה בשנת 1984, ע"י אל"מ גבריאל רפפורט (גברוש) ז"ל, לאחר אסון צור, מיומנת בביצוע פעולות חילוץ והצלה מיוחדות, בכל מקום בישראל ובחו"ל, בשגרה ובחירום. מטרתה היא הצלת חיים במגוון שיטות יחודיות, במצבי חירום שונים. החיילים המשרתים ביחידה, כולם מתנדבים, החתומים על הצהרת התנדבות שעיקרה הוא התחייבות להגיע בכל שעה בפרק זמן שלא יעלה על שלוש שעות למשך זמן של עד שבועיים ללא התראה מוקדמת. הם מתמחים בשיטות חילוץ שונות לצורך איתור נעדרים לכודים באתרי הרס, הפעלת כלי החילוץ, הגשת עזרה ראשונה ללכודים, הצלת לכודים ממבנים רבי קומות – המחייבת שימוש בציוד מיוחד, ועוד. בנוסף, ערוכים חיילי היחידה לטיפול באירועים בהם נעשה שימוש בחומרים לא קונבנציונאליים או חומרים מסוכנים, ולצורך כך עוברים חיילי היחידה הכשרות נרחבות.

אנשי היחידה, בסדיר ובמילואים, ביצעו לא פעם משימות הצלה מחוץ לגבולות המדינה (רעידות אדמה בארמניה, מקסיקו, יוון ובטורקיה, פיצוץ בנין הקהילה היהודית בארגנטינה, פיצוץ השגרירות האמריקאית בקניה בשנת 1998, פיצוץ מכונית התופת במלון הישראלי במומבסה 2002, וקריסת המבנה בניירובי 2006,  וכמובן הפיגוע בסיני – התפוצצות מכונית תופת במלון הילטון בטאבה). תא"ל בן- אריה עמד גם בראש כוח המשימה שסייע לחלץ נפגעים באסון רעידת האדמה שפקד את האיטי בינואר 2010, בהושטת הסיוע ההומניטארי לקולומביה באוקטובר 2010, ובמשלחת הסיוע ליפן אחרי רעידת האדמה והצונאמי במרץ 2011.

 כאיש מערך החירום מזה שנים ארוכות, האם אתה יכול לקבוע  את איומי הייחוס של מקרי החירום במדינת ישראל ולדרג אותם?

"כאשר מדברים על מצבי חירום קלאסיים אופייניים למדינת ישראל, כפי  שנלמדים גם באקדמיה, מתייחסים, בדרך כלל, לשלושה מצבים בסיסיים: הראשון, מלחמה, הוא המצב הקשה והמורכב, שיש בו איום קיומי, אליו מדינת ישראל מרכזת את עיקר משאבי הביטחון שלה. סביב למצב ייחודי זה המדינה בונה את כוחה להתמודד עם יתר המצבים. השני, הוא עימות ביטחוני מוגבל אותו חווינו במספר סבבים, באינתיפאדה הראשונה והשנייה, עופרת יצוקה וכו'. אני בין אלה הטוענים  שגם מלחמת לבנון השנייה לא הייתה מלחמה, אלא עימות מוגבל בו לא כל משאבי המדינה והמשק גויסו לצורך העניין, אלא רק בחלקו. מקו חדרה ודרומה בד"כ התנהל סוג של שגרה. השלישי, מצב חירום בשגרה, המתרחש לפרק זמן קצר. מדובר באירוע עוצמתי קצר שיש בידי כוחות החירום המקומיים (מ"י, מד"א, כב"ה, הרשות המקומית) די משאבים להתמודד איתו בהצלחה, ואח"כ לחזור לשגרה. דוגמאות: אסון ורסאי, פיגועי ההתאבדות באוטובוסים, תאונת הרכבות, אסון השריפה בכרמל, השריפה במושב שורש, ועוד..

מה שמבדיל בין שלושת המצבים, הוא גורם ההפתעה. בניגוד למצבי חירום בשגרה בעלי היקף נפגעים קטן יחסית, גם אם הם באים בהפתעה מצבים של מלחמה או עימות מוגבל הם בעלי פוטנציאל נפגעים ועוצמות גדולות. מצב מלחמה יכול לתפוס אותנו כמו מלחמת יום הכיפורים, בהפתעה מוחלטת, וזה יכול להיות כמו מצב של עימות מוגבל שיכול להיבנות בהדרגה עד להסלמה, בסופו של דבר, עלול להגיע לעוצמה גדולה כמו מלחמת לבנון השניה. אך העניין הוא לא מהם מצבי החירום אלא מה הם המחוללים אותם. מחוללי מצבי החירום יכולים להיות ארבעה: הראשון, ירי מנגד של טילים או רקטות קרקע-קרקע, איום אשר מחליף בעידן החדש את מה שהיה פעם תקיפת מטוסים.  מאז מלחמת המפרץ הראשונה מדובר על טילים קצרי טווח, בינוניים וארוכי טווח וזה איום שלדעתי ילווה אותנו עוד הרבה זמן".

אנא הרחב..

"המסקנה שהאויבים שלנו הגיעו אליה היא שאין בידם את היכולת להתמודד עם מדינת ישראל בחזית עצמה, לא מול צבא היבשה, לא מול חיל האוויר ולא מול חיל הים. ירי הטילים והרקטות מתבצע מרחוק, אין צורך להתמודד עם צבא בחזית. ירי של טילים נועד לפגוע בבטן הרכה של מדינת ישראל – האוכלוסייה האזרחית. אם כן יש שני מרכיבים בירי תלול המסלול: האחד – מרכיב הריחוק מבלי להגיע לעימות ולחיכוך, והשני – פגיעה בנכסים שעליהם הצבא שעומד בחזית התכוון להגן – האוכלוסיה".

מהו המחולל השני?

"טרור לסוגיו: קונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי. מה שמייחד את הטרור הקונבנציונלי זה שהוא בא בהפתעה, אך הוא מוגבל בהיקפו לעומת הטרור הלא קונבנציונאלי: כימי, ביולוגי, רדיולוגי שגם הוא יכול להיות אירוע בהפתעה".

למה כוונתך בטרור בלתי קונבנציונלי?

"לדוגמא, גז ה'סרין' ע"י כת 'האמת הצרופה' ברכבת התחתית של טוקיו, עת 5 טרוריסטים החדירו חומר לחימה כימי מסוג 'סרין' בתוך שקיות אינפוזיה לרכבת התחתית ובאמצעות חודי המטריות ניקבו אותם. באירוע זה נפגעו למעלה מחמשת אלפי בני אדם. הדבר אפשרי עם חומרי לחימה ביולוגיים ורדיולוגיים. חלק מטרור בלתי קונבנציונאלי הוא רועש וחלקו שקט".

 מה החשש בעצם?

"שארגוני המחבלים ישימו את ידם על חומר ביולוגי, או פסולת רדיולוגית תעשייתית יפזרו אותו או יחדירו אותו למטען שיתפוצץ".

אזהרת צונאמי

מהו המחולל השלישי?

"אסונות טבע. לצערי הרב אני נתקל בבורות גדולה בכל הנוגע לתופעות הטבע, לא רק בקרב אוכלוסיה רגילה אלא אף בקרב גורמים העוסקים בנושאי חירום. התופעות אשר התרחשו כאן בעבר ועתידות להתרחש בעתיד רלוונטיות עדיין לישראל: העיקרית היא רעידת אדמה, אשר עלולה גם לגרום לצונאמי, לגלישת קרקע, ולהיתנזלות. כאשר אני אומר בהרצאות שהים התיכון הוא המקור השני בעולם שמייצר אירועי צונאמי, אמירה זאת בד"כ מעוררת גיחוך, זו בעיה לא קטנה.  רק כאשר אני מקרין סרטים, מביא מומחים ומוכיח שהיה כאן כבר צונאמי ומראה סטטיסטיקות שהים התיכון הוא המקום השני בעולם המייצר צונאמי – אז האסימון נופל ועדיין לא אצל כולם. חייבים לדעת כי אחרי רעידת אדמה חזקה בישראל או באחת מהמדינות השוכנות לחופי הים התיכון עלול להיווצר כאן בישראל צונאמי, הגלים יגיעו לגובה של בין 5 מ' ל – 15 מ'. יקרה לנו מה שקרה ביפן. צריך לזכור שלאורך חוף הים התיכון שוכנות תחנות הכוח העיקריות שלנו; הנמלים, בתי הזיקוק, תשתיות הנפט והגז".

מתי היה בים התיכון אירוע צונאמי?

"ב-1908 היה אירוע שהחל ברעידת אדמה בסיציליה וגרם לצונאמי בכל אגן הים התיכון. זה הגיע לאלכסנדריה, עזה, יפו, עכו, לבנון, כרתים וקפריסין. נהרגו באירוע זה כ- 70 אלף איש. הגעתי אל רשות מקומית השוכנת לחוף הים התיכון, נתתי שם הרצאה בנושא רעידות אדמה וצונאמי. בהרצאה נכחה מועצת העיר כולל ראש העיר והמנכ"ל. שאלתי אם כמי שמופקדים על שלומם וביטחונם של התושבים, הם מודעים לכך שכאשר תתרחש רעידת אדמה יש סיכוי גבוה שיכול להתרחש כאן צונאמי? האם הכשירו את המצילים שלהם לעניין זה? הם גיחכו. בעונת הקיץ מבלים עשרות אלפי אזרחים לאורך החוף. איך יתכן שהמצילים לא יודעים להכריז הודעה להתרחק מהים כאשר מתרחשת רעידת אדמה? זה הרי מינימלי. זה לא עולה שקל אחד, זאת חובה בסיסית. כאשר עוסקים בהיערכות למצבי חירום תמיד עולה עניין המשאבים, הנה עוד דוגמה שלא הכול זה רק כסף. יש כאלה דוגמאות לרוב. ".

 מה זה גלישת קרקע?

"גלישת קרקע הינה תופעה הנגרמת מרעידת אדמה בה מדרונות 'חלשים' מתמוטטים וגולשים למטה. התופעה דומה מאוד במראה שלה למפולות שלגים. רק שבמקום שלג הקרקע גולשת. זה לא קשור ונוגע לצונאמי. בשנת 1837 ברעידת האדמה הגדולה שהתרחשה בצפת נהרגו 7000 איש חלקם הגדול מגלישות קרקע. כל יושבי מדרונות ההרים הצפון מערביים גלשו למטה עם בתיהם".

להיערך לרעידות אדמה

לפי חשבוני חסר מחולל רביעי.

"המחולל הנוסף הוא תאונות. מה שקרוי בשפה המקצועית 'אירועים מעשה ידי אדם'. אני מזכיר את המקרה שהתרחש בבופאל בהודו בשנת 1999. אירוע דליפת חומר מסוכן ממפעל השוכן בסמוך לעיר בופאל. באירוע קשה זה נהרגו למעלה מ-5,000 איש ומדי שנה מתווספים למעלה ממאה אנשים שמתים מתופעות לוואי כתוצאה מהאירוע והטיפול הלא נכון של השלטונות ומנהלי המפעל. לעומת זאת, אירעה תאונה דומה במיסיסוגה בארה"ב, שם ניתנו הנחיות והוראות מדויקות מה לעשות. למעלה ממיליון איש פונו באופן סדור מהאזור. איש לא נפגע. בישראל לשמחתי טרם היינו עדים לאירוע בקנה מידה כזה שהוא תוצאה של מעשה ידי אדם.

התוצאות של אירועים הנובעים מהמחוללים שפורטו לעיל גורמים לקריסת בתים, לנפגעים, להרוגים, לשריפות ולדליפת חומרים מסוכנים. זאת ההוכחה לטענתי שמי שנערך ברמת הפרט, במקום העבודה, בשכונה וברשות המקומית כדי להתמודד עם רעידת אדמה, יהיה כנראה מוכן להתמודד עם כל יתר התרחישים. תוצאות רעידת האדמה כוללות בתוכן את כל התוצאות האפשריות של יתר המחוללים. בשל העובדה שרעידת אדמה מגיעה בהפתעה מוחלטת, ואין באף מדינה מספיק כוחות חירום להתמודד עם ריבוי האירועים בו זמנית, מה שצריך לעשות הוא, להכשיר הרבה מאוד אזרחים המצויים במקום בארבעה תחומים: הראשון, לדעת כיצד להתנהג ולשרוד את המצב. השני, לדעת להגיש עזרה ראשונה. השלישי, לכבות שריפות. הרביעי, לבצע פעולות חילוץ והצלה קלות ובסיסיות. בסה"כ 24 שעות הכשרה. ".

יש נטייה בקרב קברניטים ומנהלים לומר ש"רעידת אדמה מתרחשת פעם במאה שנים ואילו כאן ועכשיו יש אירועי טרור, טילים, תאונות, אסונות מעשה ידי אדם וכו'…

"טענה זאת מובילה את מקבלי ההחלטות בתנאים של מחסור במשאבים למסקנה שאין ביכולתם להיערך לכל האיומים ועליהם לתעדף את המאמצים. כתוצאה מחוסר הבנה בסיסי הם מחליטים על דחיית ההיערכות להתמודדות עם רעידת אדמה. כי היא מתרחשת פעם ב- 100 שנים. איומי הטרור, התאונות, והמלחמה תדירים יותר. להם אני אומר: 'דווקא במחסור של משאבים היערכו לרעידת אדמה, היערכות זאת תביא ממילא למוכנות בכל יתר התחומים. תרחיש רעידת אדמה בשל ההפתעה שבו והיקף האירועים יטופל רק אם תכשירו הרבה אוכלוסיה לבצע את הפעולות הבסיסיות שנזכרו לעיל'. במילים אחרות, אם אתה משקיע בהדרכה להתמודדות מול רעידת אדמה, לא בזבזת אלא השקעת. אני חייב, אחרי כל זה, להדגיש שמכל מצבי החירום והמחוללים, דוגמת רעידת אדמה הרסנית או גל טרור גדול משמעותיים ככל שיהיו, יש רק סוג אחד של איום המהווה איום קיומי על מדינת ישראל והוא: מלחמה כוללת.".

רק הצבא יכול

אתה דיברת על ארבעה מחוללים, כאשר הראשון הוא צבאי נטו (מלחמת טילים). החלוקה היא די ברורה – במלחמה הגורם האחראי הוא הצבא. יתר המחוללים הם בשפתי "רכים יותר" על אף שהם לא רכים במשמעותם ויש להם נגיעה מובהקת לתחום האזרחי. מי צריך להיות אחראי, אם כן, על התמודדות עם איומים אלו – המשטרה, פיקוד העורף, משרד הפנים, הרשויות המקומיות?  מה תפקידו של כוח האבטחה עד להגעת הכוחות המקצועיים, מה שנקרא "שעות הזהב/יממות הזהב"?

"ראשית, אני רוצה להעיר על הנחת היסוד שלך שלמחולל התלול-מסלול הצבא נותן מענה. זה נכון כשמדובר במלחמה כוללת כשהצבא מגוייס. אבל במצבים כמו ירי מרצועת עזה אל שדרות, באר שבע, נתיבות ועוד, כאשר נופלים שם קסאמים, הצבא לא נמצא שם בדקות הראשונות. מי שמטפל בהם, בשלב הראשון, הם הגופים האזרחיים: מד"א, כב"ה, הרשות המקומית ואזרחים. עד שהצבא מגיע. אגב גם כאשר פיקוד העורף מגויס תמיד מד"א, כב"ה, הרשות המקומית ואזרחים, יהיו הראשונים להתייצב ולטפל באירוע. לשאלתך, מי שאחראי על טיפול במצבי חירום קשים בשגרה, גם בהתאם לחוק אסון המוני, הוא השר לבטחון הפנים. אולם חשוב לדעת שכאשר יהיה מדובר באסון גדול מאוד, החורג ממה שידענו בעבר, כמו רעידת אדמה הרסנית לא מן הנמנע שהאחריות תעבור לשר הביטחון, אם עפ"י בקשת השר לבטחון הפנים, אם עפ"י החלטת ראש הממשלה ואם עפ"י בקשת שר הביטחון. במקרים חריגים מאוד כאשר שר הביטחון חש שיש ליטול את האחריות, החוק דורש ממנו לעשות כן תוך תיאום עם השר לביטחון הפנים, ויידוע ראש הממשלה. מצב זה יכול להימשך עד 24 שעות ולאחריהן הממשלה צריכה לאשר מצב זה. עבודה שהכנתי ב'מכללה לביטחון לאומי' (מב"ל) עסקה בנושא 'על מי צריכה להיות מוטלת האחריות לטיפול בעורף מדינת ישראל, משהב"ט או המשרד לבטחון הפנים?'. מסקנתי הייתה: לא נכון שהצבא יפקד על הטיפול באירועים בעורף, אלא המשרד לביטחון פנים. כאשר עזבתי את מב"ל הגעתי עם תפיסת עולם זאת לפיקוד העורף. שמחתי לדעת שהאלוף יצחק גרשון (ג'רי), מפקד פיקוד העורף דאז, דגל באותה תפיסה, ואפילו החל להוביל מול משטרת ישראל והרמטכ"ל מהלך של העברת חלק מהסמכויות בשטח למשטרת ישראל. הטענה העיקרית שלו היתה, שלא נכון דווקא במצבי חירום להעביר אחריות בין גופים. מה שעובד בשגרה צריך להמשיך לחירום. אם בשגרה מפקד המחוז המשטרתי נושא באחריות לשלומם ולביטחונם של האזרחים בו, נכון יהיה להמשיך כך גם בחירום. הוא מכיר את האוכלוסיה את ראשי הערים, את השטח. בראש המחוז עומד קצין ברמת ניצב מקביל לאלוף ועל כן לא יהיה זה נכון דווקא בחירום למנות מפקד מחוז מפיקוד העורף שיפקד על המחוז כולו. זה לא הגיוני. לכן, מה שעובד בשגרה יעבוד גם  בחירום ".

ומה הייתה התוצאה?

"בסופו של דבר נעשו מהלכים מרחיקי לכת. עד כדי סגירת מחוז חיפה של פיקוד העורף לצורך התאמת גבולות הגזרה של מחוזות פיקוד העורף למחוזות משטרת ישראל. ג'רי רצה שמפקד המחוז המשטרתי ימשיך לפקד על המחוז בשגרה ובחירום. נקבע שאם תתרחש 'קריסת מבנה', פיקוד העורף עם הכוחות שלו יפעל תחת פיקודו של מפקד המחוז המשטרתי והוא ימשיך לפקד על המרחב כולו בשגרה ובחירום. סיכום זה היה בע"פ מבלי שזכה לאישור הגורמים המוסמכים.  אז פרצה מלחמת לבנון השנייה, אני מגדיר אותה כתקופת ה'חזרה בתשובה שלי', בה הבנתי שרק הצבא יכול. כל ההתנהלות לא הייתה ביעילות ובאופן בו הדברים יכלו היו להתנהל. אינני רוצה להיכנס לפרטים. היום כאשר אני עובד עם גופים אזרחיים, אני יודע בבירור שכשמדובר באירועים קיומיים שאין אפשרות לתקן טעויות, צריך ללכת רק עם 'הסוסים המנצחים' ואף אחד חוץ מהצבא לא יכול לעשות את העבודה הזאת, מדובר במקצוע שפיקוד העורף מעצם היותו שייך לצבא מתאמן עליו בשגרה על מנת לממשו בשעת מבחן הוא מצב החירום. המשטרה לא מתאמנת למצבים הללו, לא מכשירה את אנשיה למצבים הללו, לא עוסקת בתחום. מה שצבא יודע לעשות הרבה מאוד גופים אזרחיים אינם יודעים לעשות גם לא מ"י. למשטרה עולם התמחות ייחודי ואותו היא מבצעת היטב, אבל לא את המלחמה באיזור העורף.  קח לדוגמא את הנושא של קליטת סיוע בינ"ל לאחר שתתרחש רעידת אדמה הרסנית בישראל. ביום-יום מי שקולט משלוחים ומטענים דרך הים והאוויר הן חברות אזרחיות; "ממ"ן", "סוויספורט", "נמלי הים", ולמרות הכל החברות הללו לא מסוגלות לנהל את האופרציה הזאת, סיוע בינ"ל. בסוף מי שמנהל אותה הוא הצבא שיפקד על ה'שערים'. רק הצבא יודע לנהל אופרציות לוגיסטיות לאומיות בפרקי זמן קצרים, לקיים את כל נוהל הקרב, לקבל החלטות בלחץ, לשלוט ולפקד ברציפות והמשכיות 24/7 כמצופה, להגדיר משימות ויעדים ולעמוד בהם".

אין ספק שהגוף הצבאי, שהוא גוף היררכי, יעיל במצב חירום. אבל מעבר לשאלה הדמוקרטית כיצד גוף צבאי מפקד על אזרחים, צריך לזכור שמי שנמצא בשטח כל הזמן וחי בשטח זה לא צבא, אלא דווקא המשטרה כיבוי אש ומד"א.

"יפה אמרת. זה תפקידו של פיקוד העורף. מה ההיגיון בהקמת פיקוד העורף? אתה תהיה שם בשגרה, תפעל ותעבוד מול האזרחים, הרשויות המפעלים, משרדי הממשלה, כדי שהמעבר לחירום יהיה חלק. זו התפיסה. אני מזכיר לך שבהתחלה האמנתי שהמשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל יכולים לטפל באירועים מסוג זה, אבל היום אני משוכנע שאין להם את היכולת, ואורך הנשימה. צה"ל הוא 'חברת הביטוח של המדינה'. בל נשכח שהצבא בנוי מעיקרו על מילואים ואנשיו הם אזרחים במילואים. אני לא חושב שהצבא, אשר אנשיו לבושי מדים, צריך להיפסל מלבצע משימות אזרחיות בטענה של פגיעה בדמוקרטיה. מדובר בצבא העם המורכב כאשר הוא מתגייס מאזרחים. אני עובד במסגרת המילואים מטעם פיקוד העורף בהקמת יחידות סע"ר ברשויות (סיוע עירוני) עיקרו של הפרוייקט הוא בהקמת יחידות חילוץ בכל עיר, שכונה רשות, מפעל, קיבוץ ומושב. ההצגה מתבצעת באופן סדור כמו בצבא ובחברות כלכליות (הגדרת יעדים, לוחות זמנים וכו') – אתה רואה שיש הבנה ויש אמון ואתה חש את זה במוכנות להצטרף ולהירתם. ".

מה אתה טוען בעצם?

"אני טוען שבמציאות הקיימת היום, כאשר מ"י כורעת תחת נטל ביטחון הפנים הרגיל והפשוט, וללא שמכפילים או משלשים את סד"כ מ"י מה שלא צפוי שיקרה,  אין שום סיכוי שמשטרת ישראל תדע להתמודד כראוי עם משימה נוספת של ניהול ופיקוד על מצבי חירום. אולי תיאורטית ארגונית נכון שזה כך יהיה, אבל מעשית אני לא רואה את זה קורה. היום אין למדינת ישראל יכולת להשקיע משאבים ולהעביר את כל האחריות בשגרה באירועי פתע רבי נפגעים ובחירום למשטרת ישראל. נראה לי שהגענו לאיזה שהוא איזון בחלוקת תחומי האחריות. מאותה הסיבה גם את הרשות לחירום לאומית הקימו במשרד להגנת העורף שהוא משויך (עדיין ובינתיים) ונשען על משרד הביטחון, מדוע? משום שהבינו, לדעתי, שמשרד הביטחון הוא היחיד מבחינת תפיסה כוללת ומשאבים שיכול להכיל את הדבר הזה".

 אתה אומר שיש נציג של פיקוד העורף שיושב בעירייה, במועצה וכו' והמעבר שם הוא מאוד פשוט משגרה לחירום. אבל אני אומר שמי שנמצא בשטח ונותן את העזרה הראשונה והטכנית, ובעצם נותן את התשובה המיידית, הוא לא הצבא.

"נכון, פיקוד העורף בשגרה לא מגויס למעט גרעין סדיר במחוזות ובגדודי החילוץ וההצלה. האחריות במצב שגרה מוטלת על משטרת ישראל. במצבי חירום כאשר יוחלט לגייס את פיקוד העורף הוא פרוס כמעט בכל מקום. הפריסה לא מלאה ויש מקומות בהן ייקח 30 דקות עד שעה לכוחות להגיע. גם במצב זה מי שפועל מטעם פיקוד העורף בכל נקודה הם כוחות החירום האזרחיים: מ"י, מד"א, כב"ה, הרשות המקומית ואזרחים. כאשר יש ניידת משטרה אחת, אמבולנס אחד, כבאית אחת – הם כוחות התגובה המיידיים מטעם הצבא. בשגרה כוחות קדומניים של משטרת ישראל. כאשר בשגרה מתרחש אירוע בסדר גודל גדול מאוד, עד שהכוחות הייעודיים של פיקוד העורף מתייצבים, לעיתים זה יכול לקחת שעתיים עד שלוש, הן הופכות לכוחות קדומניים ומופעלים ע"י מ"י ובהמשך עוברת האחריות לצה"ל ולפיקוד העורף באופן מדורג. זה מה שצפוי להתרחש כאשר תפקוד אותנו רעידת אדמה".

 המשטרה לא מכשירה את המנב"טים למצבי חירום

מה לדעתך  תפקידם של הקב"טים והמאבטחים במצב חירום?

"מ"י עשתה כברת דרך נחשונית בכל מה שנוגע להכשרת המאבטחים והמנב"טים ועל כך מגיע לה יישר כוח ענק. תנ"צ מאיר בן ישי ממש הוביל מהפכה בתחום. אבל בכל מה שקשור לחלק החשוב מאוד של תפקידיו ומשימותיו של הקב"ט והמאבטח בהתמודדות עם מצבי חירום כמעט ולא נעשה דבר. האם הכשרה זאת היא הכשרה מלאה? קשה להבין מה ראתה המשטרה לנגד עיניה כאשר החליטה לא לכלול את הכשרת מצבי החירום. האם לא היה ברור שהמאבטח והקב"ט יהיו כוחות התגובה המיידיים בכל נקודה לפני מד"א, מ"י, כב"ה? אלא אם כן החליטה המשטרה לטפל בנושא לאור מורכבותו בשני שלבים. כל הקב"טים שהוכשרו קיבלו תעודות המסמיכות אותם. אני אומר שהכשרה זאת חסרה את מרכיב החירום. זה פער גדול".

צריך לזכור שהקב"טים של הרשויות המקומיות לא כפופים למשטרת ישראל.

"נכון, אבל מהם אני פחות מודאג. הם לעומת האחרים עוברים הכשרה של כ- 5 שבועות בפיקוד העורף, על כל התרחישים במצבי החירום השונים כולל רעידת אדמה. יש לציין שמתבצעת היום עבודת מטה במשרד להגנת העורף בה מתכננים להסדיר את הכשרת כלל המנב"טים והמאבטחים. הסדרה זאת תכלול את תכנית ההכשרה ופרק החירום. המסגרת שנקבעה תהיה בין 15 – 20 ימי הכשרה. יהיה בכך תיקון למצב הקיים היום".

איך אתה רואה את תפקיד הקב"ט והמאבטחים בחירום?

"הם למעשה כוחות התגובה הראשונית המיידית. הם יקבעו את תוצאות האירוע. הם חייבים להיות מומחים לא רק להכיר או להתמצא. בשפת ההדרכה מדברים על שש רמות למידה וביצוע: לדעת, להכיר, להתמצא, לגלות בקיאות, להתמחות, ואחרונה לשלוט. שליטה פירושה לדעת להדריך אחרים. כאשר אתה שואל מה צריך להיות המאבטח ומה הקב"ט אני אומר שהמאבטחים צריכים להיות ברמת התמחות. הקב"ט ברמה השישית –  ברמת שליטה. שיידע לחנוך, לתרגל ולהדריך את מאבטחיו. בעיניי המאבטחים חייבים להיות מומחים להתמודד בארבעת התרחישים והאיומים המרכזיים; ירי תלול מסלול, טרור על סוגיו השונים: קונבנציונאלי, כימי, ביולוגי ורדיולוגי. אתן לך דוגמאות: כאשר אני שואל מנב"טים האם אירוע כימי הוא שקט או רועש? בד"כ התשובה שאני מקבל היא שהוא שקט. נדמה למנב"טים שעל מנת שמשהו יהיה רועש הוא צריך להתפוצץ. רק אחרי ההסבר שההבדל בין רועש לשקט הוא הסימנים לאירוע חריג בשטח, אם הם באים באופן מיידי כמו אירוע הסרין ביפן זה רועש ואם לא כמו אירוע אנטרקס או רדיולוגי זה שקט. כאשר מתפזר גז סרין ואנשים נופלים זה אירוע רועש, למרות שלא התפוצצו רימון או לבנת חבלה. לעומתו אירוע של פיזור אבקת אנטרקס כאשר האנשים ממשיכים בשלהם ולא מרגישים שבכלל קרה להם משהו אלא רק כעבור יממה או שתיים – זה אירוע שקט. מאבטח צריך להיות מומחה והמנב"ט צריך להיות ברמה השישית הגבוהה יותר, להפגין גם מומחיות וגם שליטה. לצערי הרב, זה לא כך היום. המאבטחים והקב"טים טובים מאוד באירועים קונבנציונאלים; לבנות חבלה ומטענים, ביטחון מידע וסדר ציבורי, אבל לא מבינים כמעט בטרור לא קונבנציונלי, בטק"ק, ברק"ק, ברעידות אדמה, בצונאמי, בגלישות קרקע,  וזה חבל מאוד".

האתגר של מבנים גבוהים

למרות פיתוחה של תורת הפעלה, בעקבות אסון מגדלי התאומים, קב"טים ומאבטחים של בניינים גבוהים, כמו גם המשטרה, לא ערוכים לטפל בפגיעות בגורדי השחקים

תא"ל (מיל.) בן אריה חקר את אסון מגדלי התאומים. הוא מעביר סדנא בת יום על איומים הנשקפים מפגיעה במבנים גבוהים. "פיקוד העורף קיים בשנת 2002 יום עיון במגדלי עזריאלי. סיקרן אותנו לדעת האם אירוע כזה של קריסת מבנה גבוה יכול להתרחש בישראל? אמרנו – יש את כלבו שלום, בנין כלל, בנין עזריאלי. שאלנו – אם מטוס יתנגש בבניין גבוה כמו עזריאלי האם הוא צפוי לקרוס? התשובה היא כן. לא בשל האימפקט של הפגיעה, אלא כתוצאה מהדלק שיישפך פנימה ויבעיר את המבנה. בנייני התאומים היו עשויים ממתכת ולכן זה לקח כשעה ורבע. אצלנו זה ייקח שלוש שעות, כי אין שום מבנה קשיח ככל שיהיה, שיכול לעמוד בטמפרטורה של למעלה מ- 1000 מעלות לאורך זמן (חוו"ד מהנדסי הטכניון שהשתתפו ביום העיון). כאנשים העוסקים בחילוץ פיתחנו תורה שלמה המנתחת את מה שצפוי לקרות לסביבה, מחקירת התחום עולה שנוצרים סביב המבנה אשר עלול לקרוס מעגלים וכל אחד מהם יהיה בעל מאפיינים מיוחדים שיש להם השפעה על פעילות הכוחות האופרטיביים. זה מאוד מעניין את כל גורמי החירום בהם: הנהלת המבנה, הקב"ט, משטרת ישראל, כב"ה, מד"א, הרשות המקומית, פיקוד העורף.

בתחילת יום העיון אני מעביר שתי הרצאות. הראשונה מפרטת את לקחי אסון התאומים ובשנייה מפורטת התורה לטיפול באירוע כזה. בתום שתי ההרצאות עולים לקומה העליונה של הבניין ויורדים בחשיכה מלאה במדרגות החירום, ומגלים הרבה מאוד תחומים שיש לשים לב אליהם: היצמדות לימין, תאורת חירום, מעקות, סימון מדרגות, פתחי מילוט ועוד. כאשר קרס בנין התאומים, ויש על כך עדויות, אנשים ירדו 110 קומות ברגל וחילצו את עצמם. האמריקאים הפיקו לקחים מאירוע הטרור שהתרחש בשנת 1993. הם לקחו מאוד ברצינות את הנושא ומתרגלים כיום פינוי מבנים. זה היה אחד הגורמים להצלה של רבים מאוד. לא רק משני הבניינים אלא גם מהסביבה. גם בישראל יש הנחיה שכל בניין גבוה צריך לתרגל, לצערי  לא עושים זאת ברצינות הראויה.

הרי מה בעצם קרה באסון התאומים? –  הג'יהאד העולמי תכנן להרוג, עשרות אלפי אנשים. בפועל נהרגו 3,000 איש. בעוד שמבחינת המערב היה זה אירוע הטרור הקשה ביותר בהיסטוריה, הם מבחינתם לא השיגו את היעד שתכננו. כל התחקירים על היקף הנפגעים מעלים שלמרות שהתמוטטו 6 מבנים, היקף ההרוגים היה יחסית נמוך. עפ"י הנתונים שהו בסביבת המגדלים התאומים במבנים שקרסו למעלה מ- 50 אלף איש. הסיבה שעליה כולם מסכימים היא  – תרגול פינוי האזור.

במדינת ישראל, לעומת זאת, אם מטוס יפגע בעזריאלי, או אם מכונית תופת תתפוצץ בסמוך אליו, קיים פער בידע המקצועי כיצד להתמודד עם האירוע. דוגמה: לפני כשנה היה אירוע שריפה ב'מגדל שלום'. קיבלתי הודעה בביפר כמפקד היחצ"א במילואים. הדיווח היה, 'על-פי חוות דעת מפקד הכיבוי יש חשש לקריסת המבנה'. אני מגיע, רואה מסביב הרבה אנשים חלקם בעלי תפקידים חלקם סקרנים עומדים בסמוך למבנה, למרות שבמצב הזה צריך היה לפנות את כל הסביבה ברדיוס של פעם וחצי גובה המבנה.

מה שאני אומר הוא, שהאתגר וההתמודדות עם פגיעה במבנים גבוהים, חונה לפתחנו. זה רק עניין של זמן שיתרחש אירוע המחייב פינוי מבנה רב קומות וסביבתו. התורה קיימת, אך לא מכשירים את מי שצריך להכשיר בנושא ולא  מיישמים את מה שאנחנו יודעים. הכתובת רשומה על הקיר. נכון לפעול, להכשיר, להשתלם, לדון ולתרגל ויפה שעה אחת קודם ".

שלום פורש חזית קשה לכאורה, אפילו מפחידה, אך לכל אורך השיחה שזורה קביעתו כחוט השני – צריך להתכונן לגרוע ביותר (רעידת אדמה) לתרגל, ללמוד, להכיר ואזי בהגיע חס וחלילה האירוע מחולל האסון – נוכל להתמודד איתו טוב יותר.

לציבור המאבטחים והקב"טים ממליץ שלום בחום: אנא הכשירו עצמכם גם בנושא חירום. מאבטחים ברמת מומחיות וקב"טים ברמת שליטה. "בשעות ויממות הזהב" עד הגיע הכוחות המקצועיים, פעולות נכונות של כוחות האבטחה ימנעו נפגעים רבים.

אותי שלום שכנע.  האם גם מקבלי ההחלטות בדרגים השונים שוכנעו?

יצ'קו.