לראות דרך קירות
"לראות דרך קירות"
מאז ומעולם היכולת לראות דרך קירות/מחסומים היוותה חלום של ארגוני מודיעין, יחידות צבאיות ויחידות הצלה וסיוע. רבים בישראל גדלו על הטראומה של כישלון החילוץ של החייל נחשון וקסמן באוקטובר 1994 כאשר היעדר מידע מדויק על מיקום הנחטף והחוטפים בתוך המבנה וטיב הדלתות הביא לכישלון פעולת החילוץ ולמותו של וקסמן וסרן ניר פורז ז"ל.
כתבתו של אופיר תבור*
אירוע של חטיפת בני ערובה והחזקתם במסתור מבלי יכולת לראות ולשמוע מה קורה בדירה/חדר ומבלי לסכן מאד את כוחותינו היווה תמיד אתגר מודיעיני. היכולת להבין מהי תמונת המצב בדירה/חדר מבחינת מספר חוטפים/חטופים, מיקומם בדירה ובתוך כל חדר תוך הפרדה בין החוטפים לחטופים היא מידע קריטי בפעולות מעין אלו.
דוגמא נוספת לצורך במידע שכזה מתייחסת לאירועי קריסת מבנים כאשר כוחות ההצלה מנסים לאתר אנשים חיים תחת הריסות מבנים. בעבר המענה ליכולות אלו היה מבוסס על "התחכמות" לבעיה והתקנת חיישנים/אמצעים שצמודים למחסום/קיר או נמצאים מעבר למחסום/קיר ושידור של תמונת החדר. עם התפתחות הטכנולוגיה וההבנה כי גלים אלקטרומגנטיים (בדגש על RF) יודעים לחדור קירות ומחסומים (כדוגמת סלולר ומערכות קשר) נפלה ההבנה כי אולי נמצאה יכולת שאם נדע לנצלה אזי נצליח "לראות דרך קירות".
אז מה גילינו?
גילינו שגלי רדיו חודרים בניינים, גילינו שככל שהתדרים יותר נמוכים החדירות טובה יותר, גילינו שאם נשדר בפולסים גבוהים מאד (שימושים דומים לראדארים ואפקט דופלר – גילוי עצמים ע"ב שידור גלים וקבלת החזרים מהעצמים ובניית תמונת עצם כתלות בכמות וקצב השידורים ויכולת הקליטה של ההחזרים) אז אולי נדע גם לחשב מרחקים מהמשדר.
למרות כל הגילויים הללו הייתה הבנה כי הבעיות הפיזיקליות והמרחק ממה שהכרנו ועד קבלת היכולת "לראות" עדיין רחוקה מאד, אבל בהחלט הרעיונות שניטעו החלו לקרום עור וגידים ולהבשיל עם הזמן (בעשור האחרון) ליכולת ממשית.
קפיצת הדרך הממשית הושגה עם פיתוח ומימוש היכולות של רדארים רחבי סרט שהצליחו לשמור על איכות הסיגנל וקבלת תוצרים איכותיים.
המערכות הבסיסיות התבססו על מספר עקרונות:
- שימוש בגלים מסוג CW עם תדר נמוך שנתנו חדירות גבוהה
- שימוש בפולסים
- שימוש בשידורים רחבי סרט ופולסים (שילוב כלל היכולות)
המערכות מבוססות על שידור גלים לעבר היעד, קליטת החזרי סיגנלים וביצוע חישובים לקבלת הערכה של קיום עצמים סטטיים/ניידים וקביעת גודלם ומרחקם בתוך המתחם.
כמובן ש"פשטות" הרעיון קשה עד מאד למימוש ונדרשות יכולות גבוהות ביותר, הן של המשדרים והן של מערכות הקליטה (מקלטים/אנטנות) וכמובן עיבוד המידע לכדי קבלת תמונה איכותית ואמינה.
המערכות הראשונות היו בחלקן טובות אך מוגבלות למרחקים קרובים מאד של מספר מטרים בודדים, חלקן דרשו הצבת חיישנים על הקירות לטובת קליטת החזרי הסיגנלים באיכות טובה וברובן היו מגבלות של עיבוד נתונים וקבלת תוצרים איכותיים.
במהלך השנים האחרונות התקדמו חלק מהמערכות ביכולות הטכנולוגיות בכלל המישורים, משדרים איכותיים, שידורי הסיגנלים בשיטות אפנון ואיכות גבוהה, מערכות קליטת הסיגנלים החוזרים – אנטנות "חכמות" ורגישות גבוהה של מקלטים וכמובן השלמת התמונה על ידי מעבדים חכמים ושימוש ביכולות AI גבוהות לקבלת תוצר ברמה גבוהה מאד עם יכולות D2 ו D3.
כלל השדרוגים הללו הביאו את היכולת לזהות תנודות קלות ביותר (נשימה של אדם במצב סטטי על בסיס תנועה מינורית של בית חזה), זיהוי עצמים סטטיים כגון רהיטים, זיהוי תנועה של עצמים/אנשים במרחב שמאחורי הקיר והבנה של מרחקים בתוך המרחב הנחקר. אז למי יש צורך בכלל ביכולות הללו – כמובן שליכולות אלו יש שימוש בעיקר לארגונים/ מערכות ביטחוניות מדינתיות – כוחות הצלה וחיפוש לאיתור נעדרים באירועי אסון, מערכות ביטחוניות וארגוני מודיעין באירועי מודיעין מורכבים וכמובן באירועי התמודדות עם טרור ובני ערובה חטופים.
בעולם קיימות מספר לא גדול של חברות העוסקות בתחום אך ראוי לציין, כמובן, את הצד הישראלי בתחום ואחת החברות המובילות (אם לא המובילה) בעולם – חברת camero שכבר מעל עשור מציגה אמצעים ויכולות על בתחום כאשר האמצעים שמייצרת כיום החברה נותנים מענים טובים לכלל הדרישות של כלל הצרכים – החל מאמצעים לאיתור נעדרים באזורי אסון ועד אמצעים לצרכים מודיעיניים והתמודדות באירועי טרור וחטיפה, האמצעים שלהם כיום יכולים לעבוד ממרחקים של למעלה מ-100 מ' מהיעד כולל התמקדות באזורי עניין בתוך היעד (XAVER LR80) וביצוע סריקות מהירות מאד של יעדים ממרחק. חלק מהאמצעים קל משקל וקל הצבה וחלקם גדול יותר ונדרש לחצובה על מנת להציבו ובדרך כלל משמש לאירועים מרוחקים שמאפשרים עבודה סמויה ורחוקה מן היעד.
אז מה הלאה ומה צופן לנו העתיד?
ככל הנראה ובהתאם למהירות ההתפתחויות הטכנולוגיות בכלל המישורים ובדגש על יכולות בינה מלאכותית ולימוד מכונות לטובת עיבוד נתונים, נוכל לעבד יותר נתונים במהירויות גבוהות יותר עד כדי "זמן אמת";
- דיוק גבוה יותר והדמיה מציאותית ברזולוציות תלת מימדיות גבוהות יותר ועם יכולות הפרדה בין עצמים.
- זיהוי עצמים
- גידול במרחקי השידור והקליטה לטווחים רחוקים יותר.
- מערכות מרובות ידעו לדבר ביניהן ללא הפרעה וקבלת תמונה של מתארים מורכבים ביותר ולבסוף מזעור מערכות שיאפשר הטסה והובלה פשוטים.
- שלב נוסף יהיה ביכולת החיבור למערכות נוספות וחיישנים נוספים כדוגמת: מצלמות, מערכות שמע, חיישנים לזיהוי חומרים, חיישנים לזיהוי מטענים, חיישנים תרמיים וכדומה.
מכאן שאין ספק כי העתיד צופן לנו שדרוגים נוספים ומדהימים.
לסיכום,
אם נחזור להצהרה הראשונית על מערכות שיכולות "לראות דרך קירות"; אז כמובן שההצהרה מדויקת "עד כדי" וזאת מדוע? – מכיוון שבסופו של יום ולמרות כלל היכולות הקיימות והעתידיות הרי שעדיין אין אנחנו יכולים "לראות דרך קירות" במובן המורכב של הכוונה – המערכות עדיין לא יכולות לראות האם מדובר בגבר/אשה/נער וכד' וכמובן זיהוי עצמים והבנה מלאה של העצם הנבדק (מטעני חבלה). אמנם אנחנו לא "רואים דרך קירות" אבל בהחלט מקבלים ונקבל בעתיד תמונה מאד איכותית של קיום אנשים/מרחקים ועצמים בחדר כחלק מתמונת מודיעין שלמה באירועי טרור/מודיעין ולבטח באירועים של אסונות – שם התמונה תהיה טובה בהרבה מהקיים היום.
*הכותב הינו יועץ מומחה בתחומי האבטחה וטכנולוגיות מבצעיות מתקדמות. בהשכלתו מהנדס מכונות ובעל תואר שני במנהל עסקים. שירת כשני עשורים במשרד רוה"מ בתפקידי שטח מבצעיים ויישום טכנולוגיות.