אבטחה טריטוריאלית ניידת
אבטחה טריטוריאלית ניידת
יש המקטרגים ויש המשבחים אך אין ספק כי שיטת ההפעלה של אבטחה ניידת חוסכת בכח אדם על בסיס התפיסה של איכות אל מול כמות. "כאשר מדובר באירועי סדר ציבורי, טיפול באלימות ואף במניעה וטיפול באירועים פליליים – התשובה שלנו היא העדיפה על הקיים היום", אומר אריק רגב מנכ"ל אלקטרה SECURITY.
ראיון – מערכת מצודה
"רעיון האבטחה המדלגת נולד לפני 11 שנה לאחר שסיימתי את תפקידי בחברת G4S לימיםG1 . להזכירך, באותם ימים ההתמקדות הייתה בהסדרת תנאי ההעסקה של העובדים ובכך אכן הצלחנו אך בצד של השירות ללקוח לא באמת שינינו משהו בפורמט. נושא נוסף שדחף אותי לרעיון האבטחה המדלגת נבע מהלחץ הציבורי לצמצום הנשק במרחב הציבורי. השר יצחק אהרונוביץ' החליט באותם ימים כי כלי הירייה של המאבטחים יישארו במקום העבודה ורח"ט אבטחה תנ"צ אמיתי לוי חיפש פתרונות.
באותם ימים היו גם כמה אירועים בבנקים בהם חטפו נשק ממאבטחים ואף היה מקרה בו מאבטח נרצח בנשקו שלו! האירוע המתוקשר ביותר התרחש ב-20 למאי 2013 בבאר שבע כאשר תושב העיר איתמר אלון, נכנס לסניף בנק הפועלים התעמת עם פקידי הבנק ולבסוף, פתח בירי לעבר הנוכחים במקום ואף לקח עובדת בסניף כבת ערובה.
לי היה ברור שחייבים לשנות את תפיסת הפעלה. שאלתי את עצמי למה אנחנו מציבים כל כך הרבה מאבטחים בכל כך הרבה מקומות, והאם זה נכון? באותם ימים גם שמעתי הרצאה של עודד רז, שהיה בעברו סגן ראש אגף אבטחה בשב"כ ושימש גם יועץ אבטחה לגופים אזרחיים שאמר שהשאלה הראשונה שאנחנו, כמנהלים, צריכים לשאול היא מהו איום הייחוס? למה אנחנו מציבים מצלמה או מאבטח? בפני מה אנחנו רוצים להגן?
כבר לפני 11 שנים היה ברור לי שהאיומים השתנו. גדר ההפרדה כמעט הושלמה, התיאום הביטחוני עם הרש"פ השתפר וראינו הרבה פחות אירועים פח"עיים, לפחות לא במימדים שחווינו לאחר הסכם אוסלו ובימי האינתיפאדה השנייה. חיפשתי פתרון שיפחית את העומס הכלכלי על הלקוחות, שיתבצע עם פחות מאבטחים, ואלו שישובצו לעבודה יהיו יותר מוכשרים ובהתאמה טובה יותר לאיומי הייחוס איתם הם אמורים להתמודד ולא רק במישור הפח"עי".
על אילו איומים אתה מדבר?
"אם נפתח עיתונים או כל ערוץ חדשות אחר נראה שכל האירועים בהם היו מעורבים אנשי אבטחה סובבים סביב אלימות וסדר ציבורי. זה קורה באוטובוסים, בבתי ספר, בבתי חולים ובמרפאות וזה עיקר עיסוקם של אנשי האבטחה. לצערי, עד היום אנחנו לא מכשירים את העובדים לאיומים האמיתיים שעימם הם צריכים להתמודד".
האיום הפח"עי קיים ובימים אלו ההתראות הן במספרים תלת ספרתיים.
"שלא ישתמע לא נכון, אני בהחלט לא מקל ראש בתחום הפח"עי אך אני לא חושב שאם היה מאבטח ברחוב ז'בוטינסקי הוא היה מונע את האירוע בבני ברק. לעומת זאת אם היו מוקפצים למקום שני צמדים של אופנועים ועליהם כוח מיומן ומקצועי ובעיקר נייד – אני מאמין שהיה סיכוי טוב יותר לסכל את האירוע. ואגב, האירוע בבני ברק אכן הסתיים הודות לצמד שוטרים רכוב על אופנוע אשר חתר למגע וחיסל את המחבל, לצערי במחיר של שוטר שנהרג".
כיצד פועלת השיטה של "האבטחה המדלגת"?
"הקונספט שאנחנו מדברים עליו מבוסס על שלושה עקרונות:
האחד – כח אדם. אנו מגייסים לוחמים ומכשירים אותם להתמודד גם עם אירועי פח"ע וגם עם אירועי אלימות וסדר ציבורי. יש לנו תו"ל מאוד מפורט המתבסס על טכניקות שנועדו להרגיע את האירוע ולא להסלים אותו. לצערי, למרות ההצלחה, בתי ספר להכשרה עדיין לא אימצו את התורה.
הנקודה השנייה היא זמינות ההגעה ליעד – בכל מצב ובכל סיטואציה שם המשחק הוא להגיע למקום בזמן קצר. היום אנחנו פועלים בפריסה ארצית. זמן ההגעה הוא 3-4 דקות לכל זירה.
ואיך עושים זאת? – באמצעות ניתוח אנליטי והיכולות להעריך מראש היכן ישנה סבירות גבוהה יותר להתרחשות אירוע בהתאם לשעה, לאופי הפעילות של הגוף המאובטח ולפרמטרים רבים נוספים. סביב הפיתוח של התו"ל יודעת המערכת לנתב את הצוותים לנוכחות מוגברת באותם יעדים ולכן הם מגיבים בזמנים קצרים".
העקרון השלישי הוא גמישות תפעולית – לא מספיק להיות בזמן קצר, צריך להיות במספר זירות במקביל לחלק כוחות ולהגיב למגוון תרחישים וצרכים באותה עת".
הביקורת המרכזית כנגד השיטה היא שלרוב אירוע פח"ע מסתיים מספר שניית לאחר שהתחיל וגם תגובה של 3-4 דקות תהיה "כאתרוגים אחרי סוכות".
"החשש הגדול של מה יקרה אם.. – הוא נכון, אבל… והאבל הוא גדול! אם בוחנים את כלל האירועים איתם מתמודדים מאבטחים ומשווים בין אירועי פח"ע לאירועים אחרים התשובה היא מובהקת. מתי היה פיגוע בבית מלון (אחרי מלון פארק 2002)? בסופר? בבית ספר? בבית חולים וכו'.. האם זה נכון לבנות את כל יכולת התגובה של מערך כל-כך גדול על החשש שהיה נכון לפני 20 שנה על חשבון מה שקורה, לצערי, מדי יום?".
האם זמן תגובה של 3-4 דקות הוא מספיק לאירועי סדר ציבורי ואלימות?
"לרוב לאירועים אלו יש סימנים מקדימים והם אירועים "מתגלגלים" המסלימים או נרגעים. לאור תפיסה זו אנחנו מבקשים מהלקוחות שלנו להתריע מיד ולא להמתין שאירוע יתרחש – אם נראה לכם שנכנס אדם שעלול להיות בעייתי, שמתנהג מוזר – תתריעו. הצוות יגיע למקום תוך דקות ספורות כי הוא גם כך מסייר בגזרה. עצם הגעת הצוות למקום היא שמונעת מאירוע פוטנציאלי להתרחש. כאשר מגיע צוות בעל הופעה המשדרת מקצוענות מרתיעה – לרוב די בזה כדי לסיים את האירוע. גם אם כבר החל עימות יידע הצוות לסיים את האירוע מהר ומבלי 'לשבור ידיים ורגליים' ולפגוע ברציפות התפקודית של העסק".
הכשרה בהתאם לאיום הייחוס
"טיפול באלימות מחייב הכשרה פסיכולוגית. זה מתחיל בצורת הדיבור, בשימוש בשפה נכונה ומרגיעה, בשפת גוף לא מאיימת ורק בסוף בשימוש בכח וגם אז לא מדובר בקרב מגע. לרוב מדובר באזרח כועס, מתוסכל, פגוע או כואב ולא במחבל".
מה היא שיטת ההפעלה האידאלית מבחינתך לסוג זה של פתרון?
"על מנת שהשיטה תעבוד יש לאגד מספר בעלי עניין בשטח טריטוריאלי מוגדר. יש כאן ענין של איגוד משאבים. אי אפשר לספק שירות כזה ללקוח בודד ולייצר גם חסכון וגם אפקטיביות. אין מניעה שהגופים יהיו שונים במהותם, לדוגמה: סניף קופת חולים, בית מלון, כמה סניפי בנקים וכדומה. אנו מציבים צוות שלומד את תוואי השטח, מכיר את הלקוחות ואת אופי הפעילות של כל לקוח (שעות פעילות, שעות עומס, ימי קבלת קהל ועוד). צוות שכזה הוא יד ימינה של המשטרה והם עובדים בשיתוף פעולה".
אשאל אותך – כאזרח: האם אינך חושב שיש כאן בעיה מסוימת, הן של "התחזות" והן בעובדה שבשל קושי של המשטרה המדינה מאפשרת "הפרטה" של הביטחון במרחב הציבורי?
"זו לא הפרטה שונה מאבטחה פיזית זו רק תפיסת הפעלה שונה. אנחנו מציעים מודל אחר שפועל למעלה מעשור בבנקים והוכיח עצמו כאפקטיבי יותר מהאלטרנטיבה הקודמת. בעשור שחלף לא היו מקרים בהם נאלצו הסיירים לשלוף טייזרים, ולא לרסס בגז מדמיע וודאי שלא הפלנו אזרחים לרצפה ואזקנו אותם (יש לציין שסיירי היס"ב לא מצוידים באלמנטים שהוזכרו). אנחנו יודעים לטפל באירועים כאלה באופן המיטבי. הקרדיט הוא למשטרה. ממילא הייתה אתמול שמירה אזרחית בתצורה מסוימת. מה שעשינו הוא שיפור השירות. הפרטה זה לא".
האם לסיירים הרכובים יש סמכויות למניעת אלימות?
"יש להם סמכויות רק במתקן עליו הם מגנים, אך אם הצוות נתקל בעת הסיור באירוע פח"עי או פלילי – אזי החוק מקנה להם, כמו לכל אזרח אחר, את הסמכות למנוע פשע או עבירה. הם מחויבים לפעול".
לאן, להערכתך, פני חברות האבטחה בעתיד?
"להערכתי ענף האבטחה יעבור בעתיד הקרוב רביזיה מהותית. אנחנו נמשיך לספק שירותי אבטחה אבל נעבור יותר ויותר לקונספט של אפס נראות. עבודה מתחת לרדאר, בחתימה נמוכה. העבודה תתבסס על טכנולוגיה בעיקר סביב תוכנות זיהוי ואנליטיקה. כח האבטחה יהפוך להיות כח תגובה אפקטיבי מאוד ומפתיע מאוד".
בזמנו ראש חטיבת האבטחה הראשון, תנ"צ בדימוס מאיר בן ישי, אמר שתפקיד האבטחה הוא גם לספק לציבור הרגשת בטחון ולא רק אבטחה בפועל. הוא קיבל על כך קיתונות של ביקורת בעיקר מיוצאי השב"כ. כיצד מערך אבטחה סמוי יוכל לתת לאזרח את הרגשת הביטחון עליה דיבר בן ישי?
"אומנם בעתיד כאשר תיכנס לקניון לא תראה שומר בכניסה ולא יהיה מאבטח שפותח וסוגר תיקים, אבל הציבור יידע שיש במקום אנשי אבטחה מיומנים שלבושים בלבוש אזרחי, המגובים בחדר בקרה משוכלל עם מצלמות שרואות רחוק וקרוב ויכולת שיקוף של הרכב בכניסה לקניון שמנוטר לחדר הבקרה, ובעצם יש כח תגובה שמפוזר בקניון ויודע לתת פתרון ותגובה בעת פקודה. אותו כח אבטחה יודע למנוע פחת, הוא יידע למנוע פעילות פדופילית והוא יודע לטפל באלימות. ברגע האמת הם ידעו לשלוף את אמצעי הזיהוי המתאים והם יהיו בעלי סמכות מתאימה לפעילותם. כל אזרח שנכנס לשטח שדה התעופה בן גוריון יודע שיש באזור אנשי אבטחה, מהטובים שישנם, אך הוא לא רואה אותם ובכל זאת הוא יודע שהם שם והוא חש ביטחון".