האלימות עולה והמאבטחים בלי אמצעים להתמודדות

האלימות עולה – המאבטחים נשארים בלי אמצעים להתמודדות

בשנים האחרונות, עם התגברות תופעת האלימות במרחב הציבורי בישראל, מוצאים עצמם מערכי האבטחה האזרחיים ניצבים בחזית וזאת תוך התמודדות עם אירועי סדר ציבורי, אלימות ואף אירועים פליליים. נכון להיום רק למספר מגזרי אבטחה ייחודיים בחר המחוקק לתת סמכויות ואף הכשרה לטיפול בבעיות אלו – ואף להם לא ניתנו האמצעים הנדרשים. על נושא זה בראיון שקיימנו עם ניצב בדימוס, בועז גלעד, לשעבר בכיר בשב"כ ובמשטרת ישראל וכיום עומד בראש חברות המספקות ייעוץ לארגונים וחברות בינ"ל בנושאי ביטחון הפנים, האבטחה וביטחון הציבור, תוך שילוב טכנולוגיות מתקדמות בתחומים אלו.

שעת ערב בבית חולים גדול במרכז הארץ. חדר המיון עמוס. משפחה מודאגת מלווה קרוב שנפצע בתאונה. רגע של מתח, חילופי מילים קשים עם הצוות הרפואי – ותוך שניות המצב מתדרדר לעימות אלים. המאבטח שנמצא במקום הוא הראשון שנדרש להגיב. מצד אחד, הוא מחויב למנוע פגיעה באנשי הצוות ובמטופלים. מצד שני, האמצעים שבידיו מוגבלים: כח פיזי – או במקרה הקיצון נשק חם. בין שתי האפשרויות הללו כמעט ואין כיום בידי המאבטחים אמצעי ביניים. זהו בדיוק הפער שעליו מצביע בועז גלעד. בריאיון שלפניכם. גלעד מתאר כיצד השתנתה המציאות במרחב הציבורי בישראל וקורא להכניס לארגז הכלים של אנשי האבטחה אמצעי פחות קטלני שיאפשר שליטה באירועי אלימות מבלי להגיע לשימוש בנשק קטלני.

"הצלחנו להתמודד עם טרור – אבל האלימות האזרחית עולה"

כיצד השתנתה המציאות הביטחונית במרחב הציבורי?

“לאורך שנים רבות עסקתי בתחומי האבטחה השונים, דוגמת: ביטחון תעופה, מתקנים, נציגויות, אישים ועוד. כאשר מביטים על התמונה הרחבה, יש לומר ביושר כי מערכת הביטחון הישראלית הצליחה בעשור האחרון לשפר באופן משמעותי את יכולות הסיכול שלה, וחלק ניכר מפיגועי הטרור מסוכלים ונמנעים עוד בטרם יצאו אל הפועל. עם זאת, אף שאין ולא יהיו לעולם מענים הרמטיים, במקביל מתחדדת מגמה נוספת – עלייה באירועי הפרות סדר ואלימות אזרחית במרחב הציבורי".

המאבטח פוגש בעיקר אלימות – לא טרור

לדברי גלעד, מרבית אירועי השגרה שבהם מטפלים היום מאבטחים אינם אירועי טרור. "כשמדברים עם מנהלי ביטחון וקב"טים מבינים שוב ושוב את אותה תמונה: המאבטח ביום העבודה שלו מעולם לא פגש וגם לא יפגוש מחבל (וטוב שכך), מה שהוא כן פוגש על בסיס כמעט יומיומי זו אלימות מקומית מתפרצת. זה קורה בתחבורה הציבורית, בבתי חולים, במגרשי ספורט, במועדונים ובמרחבי בילוי".

דילמה מבצעית מסוכנת

גלעד מסביר כי דווקא במצבים אלה נחשף הפער הגדול ביותר בין האחריות המוטלת על המאבטחים לבין האמצעים שבידיהם. “מי שמטפל באירועים הללו הוא מאבטח שעבר הכשרה בסיסית בלבד. מצד אחד הוא מחזיק אקדח – כלי קטלני. מצד שני אין לו כמעט אמצעי ביניים. במצב כזה הוא לא יפעיל נשק כי זה כח לא מידתי, והוא גם לא תמיד יכול להסתמך על כח פיזי בלבד.” לדבריו, לעיתים הנשק אף הופך לסיכון. “עצם העובדה שלמאבטח יש אקדח יכולה להפוך אותו למטרה. יש חשש לחטיפת נשק, ולכן המאבטח נמנע מהסלמה – וגם הצד השני יודע זאת.” זו גם הסיבה שברוב מתחמי החיכוך מראש לא יוצבו מאבטחים חמושים ותפיסת האבטחה מתבססת על הרתעה בדמות אנשי ביטחון חסונים או במספר מאבטחים הפועלים יחד במקרי קיצון בהם הם נדרשים להפעיל כוח פיזי לצורך נטרול התוקף".

אלימות יומיומית במוסדות ציבור

היקף האלימות במרחב הציבורי בישראל אינו זניח. לדברי גורמי ביטחון, אלפי אירועי אלימות מתרחשים מדי שנה במוסדות ציבור. בתי חולים, מערכות תחבורה ציבורית, מלונות ומוקדי בילוי הפכו לזירות שבהן אנשי האבטחה מתמודדים עם מצבי עימות כמעט מדי יום. השלכות התופעה כבר מורגשות גם בתחומים אחרים, כמו מחסור בנהגי תחבורה ציבורית שנרתעים מחשיפה לאלימות. בעקבות בעיה זו הוקמה לאחרונה מחדש יחידה לאבטחת התחבורה הציבורית שנועדה, בראש ובראשונה, לטפל בבעיית האלימות המופנית כלפי נהגים וזאת בשונה מהיחידה שהוקמה בעבר אשר ייעודה היה להגן על משתמשי התחבורה הציבורית מאיומי פח"ע.

האחריות ניתנה – האמצעים להתמודדות לא

גלעד מציין כי המדינה כבר הכירה בכך שמאבטחים נדרשים להתמודד עם אלימות. “החוק העניק לחלק מהמאבטחים סמכויות לטפל באירועי אלימות. כלומר, המדינה מכירה בכך שזה חלק מתפקידם ובהתאמה גם ההכשרה אותה הם עוברים במוסדות להכשרת מאבטחים שבהנחיית משטרת ישראל. אבל בפועל נוצר מצב שבו יש סמכות, יש דרישה להתערבות – אבל אין אמצעים מתאימים שיאפשרו למאבטחים לפעול בצורה אפקטיבית למניעת האירוע, הפחתת האיום וצמצום הפגיעה".

הפתרון: אמצעי פחות קטלני

לדברי גלעד, הפתרון נמצא באמצעי ביניים שמאפשר שליטה באירוע מבלי להגיע לנשק קטלני. “אמצעי פחות מקטלני (המוכר במינוח השגוי 'נשק אל-הרג') מאפשר למאבטח להפעיל כוח מדוד ומבוקר, השומר על מרחק בטוח
מהתוקף ובכך גם מונע חיכוך והסלמה". אחד האמצעים הבולטים בתחום הוא הטייזר – מכשיר שליטה חשמלי (מש"ח) המשמש היום את כוחות אכיפת החוק בישראל וברחבי העולם.

מהו טייזר?

טייזר הוא מכשיר שליטה חשמלי המשמש כוחות אכיפה במדינות רבות.
מאפיינים מרכזיים:
• שיגור חיצים זעירים היוצרים מעגל חשמלי
• המעגל החשמלי מביא ל"השהייה" זמנית וקצרה של תפקוד השרירים
• טווח פעולה של עד כ 14- מטרים
• הפעלה נשלטת ומוגבלת בזמן
האמצעי מוגדר בעולם כ- Less-Lethal-Weapon – אמצעי פחות קטלני.

הרתעה שמונעת הסלמה

הטייזר גורם ל"השהייה" זמנית של תפקוד השרירים באמצעות זרם חשמלי קצר שאינו גורם לנזק ואינו כואב. ההפעלה אשר, כאמור, גורמת לנטרול זמני וקצר של פעולת השרירים – מנטרלת את האיום באופן אפקטיבי, מבוקר ובטיחותי. לדברי גלעד, אחד הנתונים המעניינים הוא שבמרבית המקרים כלל אין צורך להפעיל אותו. “בניסיון שנצבר בעולם, רק כ-20 אחוז מהמקרים שבהם נשלף טייזר מסתיימים בהפעלתו. עצם הידיעה של האדם שמולו עומד אמצעי כזה יוצרת הרתעה ומביאה בד"כ לדה-אסקלציה.”

שילוב עם מערכות תיעוד מתקדמות

הדור החדש של מערכות הטייזר משולב גם במערכות תיעוד דיגיטליות. בעת שליפת המכשיר מהנרתיק נרשמת כל פעולה בו במערכת התיעוד ומופעלות גם מצלמות הגוף של המאבטח/ים בזירה המתעדות את האירוע, כולל הדקות שקדמו לשליפה. המידע נשמר במערכות כראיות דיגיטליות ויכול לשמש בבית משפט. דבר זה מהווה גם אלמנט "מרסן", הן כלפי התוקף והן כלפי המגן ומייצר איזונים ובלמים בהתנהלות. ניתן להוסיף לכך גם את הערך החקירתי בעבור גורמי האכיפה והמשטרה לאחר אירוע.

פיילוט מבוקר – לא מהפכה מיידית

גלעד מדגיש כי הכנסת האמצעי צריכה להיעשות באופן הדרגתי ומבוקר. “אני לא מציע להתחיל עם כל מאבטח במדינה. אפשר להתחיל בפיילוט במקומות המועדים שבהם האלימות היא תופעה יומיומית, כגון: בתי חולים או מערכות תחבורה ציבורית וצריך לקבוע מדדים להצלחה.” לדבריו, מדובר במתחמים מוגדרים שבהם ניתן לבצע הכשרה מקצועית ובקרה הדוקה.

שינוי רגולטורי – לא בהכרח חקיקה. האם נדרש שינוי חוק כדי לאפשר זאת?

לדברי גלעד, לא בהכרח. “הטייזר אינו מוגדר כנשק חם ולכן אינו עובר דרך אגף כלי ירייה. מדובר בעיקר בשינוי תקנות והגדרת תנאי רישוי והכשרה". האמצעי לא יעזוב את המתקן ובסיום יום העבודה יועבר האמצעי בין המאבטחים שהוסמכו והוכשרו לכך או שיאופסן בכספת המתקן.

"זה יכול לשנות את מפת האלימות בישראל"

לסיכום, גלעד סבור כי הכנסת אמצעי פחות קטלני לארגז הכלים של המאבטחים עשויה להביא לשינוי משמעותי, תודעתי ומבצעי כאחד. “המאבטח נמצא בקו המגע הראשון מול אלימות. יש לו אחריות וסמכות – אבל נדרשים לו גם האמצעים המתאימים. כאשר נותנים לו אמצעי ביניים מידתי, מבוקר ומפוקח, ניתן להפחית הסלמה, להגן טוב יותר על הציבור – ובעיקר לשנות את מפת האלימות במרחב הציבורי בישראל.”

לדברי מר פיני שיף, מנכ"ל הארגון הארצי של חברות האבטחה בישראל: מסתמנת הסכמה רחבה לצייד את אנשי האבטחה שעיסוקם בשמירה על הסדר הציבורי ומניעת אלימות באמצעי "אל-הרג" כחלופה לנשק תקני. אנשי אבטחה המוצבים בחדרי מיון של בתי החולים ובגופים בהם המשימה העיקרית הינה שמירה על סדר ציבורי, קיימת התאמה נכונה בין התפקיד למטרות השימוש באמצעי זה, ואנו סבורים כי המלצה זו ראויה לבחינה ע"י הרגולטור, קרי חטיבת האבטחה במשטרה והאגף לרישוי כלי יריה במשרד לביטחון לאומי. בתקופה בה קיים מחסור בכוח אדם גם בענף האבטחה בישראל, האפשרות לצייד אנשי אבטחה באמצעי "אל-הרג", יאפשר הרחבה של מעגל המועמדים לתפקידי אבטחה, ניתן יהיה לשנות את הקריטריונים לגיוס מאבטחים, (לוחמים, יוצאי יחידות קרביות) ולגייס מועמדים מקרב מגזרים שונים שהיום מנועים מכך, ובכך לתת מענה גם למצוקת כוח האדם.

הרתעה בלחיצת כפתור"

יורם רובינשטיין, מנהל אגף בכיר ביטחון במשרד הבריאות, מצביע על פער מבצעי קריטי בבתי החולים. "תרסיס פלפל הוא אמצעי מוגבל בתוך חללים סגורים, מה שמשאיר את המאבטחים חשופים ובידיים ריקות מול אלימות קשה", הוא מסביר. בזמן שבישראל המאבטחים נאלצים, כאמור, להסתפק בתרסיס פלפל – אמצעי שבתוך חלל סגור וממוזג של בית חולים הופך לבעייתי ואף מסוכן – בעולם כבר הבינו את הפוטנציאל של האמצעים הלא-קטלניים.

מה מלמדים המחקרים על שימוש בטייזר במערכות בריאות בחו"ל?

"בארצות הברית, למשל, הטייזר נמצא בשימוש יחידות משטרה הפועלות בבתי חולים. המחקרים מצביעים על מה שמכונה 'אפקט הלייזר': עצם השליפה של המכשיר וכיוון ציין הלייזר לעבר האובייקט עוצרים את האירוע באופן מיידי. רמת האלימות יורדת משמעותית, בעוד שמספר המקרים שבהם נדרשו המאבטחים להפעיל את המכשיר בפועל הוא זניח".

ובכל זאת, מדובר בסביבה רפואית רגישה. מה לגבי הסיכונים?

"זו סוגיה שחייבת להיבחן בכובד ראש. אנחנו מודעים לכך שאנשים מגיעים לבתי חולים במטרה לקבל טיפול בגלל בעיות רפואיות, וחלקם סובל מהפרעות בקצב הלב וממצבים רפואיים אחרים בהם השימוש בטייזר עלול להיות קטלני. זכורים אירועים טרגיים מהעבר, כמו מקרה שאירע בשדה התעופה בונקובר קנדה, בו נהרג אדם מהתקף לב שנגרם לאחר שנורה באקדח טייזר, אבל מאז חלה התפתחות טכנולוגית משמעותית ונצברו ידע וניסיון רב בהפעלת האמצעי בסביבות עבודה אזרחיות שונות. זהו ניהול סיכונים – פשרה שיש לבחון, בין שימוש בכוח פיזי ברוטאלי לבין אמצעי טכנולוגי מדויק".

אתה יכול לתת דוגמה למצב שבו אין לטייזר תחליף?

השימוש בטייזר יכול לסייע למאבטח להימנע מעימות פיזי פנים אל פנים, במקרים בהם התוקף משתמש בעצמו באמצעי קר, או כאשר המאבטח נמצא בנחיתות טקטית מול מספר תוקפים. הטייזר יכול לאפשר נטרול ממרחק בטוח ולצמצם את הסיכון לגרימת נזק גופני למאבטח וגם לתוקף".

מה השלב הבא מבחינתך?

"התנאי הראשון הוא הכרה של משטרת ישראל בצורך באמצעי נוסף, ולא רק במערכת הבריאות. לאחר מכן נדרשת בחינה פרטנית וקבלת אישורים רפואיים כדי לוודא שהשימוש ישים ובטוח מספיק לסביבה שלנו. כיום, כשאין לנו אמצעי אפקטיבי אחר מלבד כוח פיזי, אנחנו נדרשים במקרים רבים להפעיל כוח רב הרבה יותר ממה שהיינו מפעילים לו עמד לרשותנו אמצעי פחות קטלני אפקטיבי..".