הישראלי בחו"ל הפך ליעד

הישראלי בחו"ל הפך ליעד

בתמונה: אילן הרטמן

המציאות הביטחונית שלאחר 7 באוקטובר מחייבת ארגונים ויחידים לעבור מתגובה לאירועים למצב של ניהול סיכונים שיטתי, מוקדם ואחראי. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז 7 באוקטובר, נרשמת עליה בגילויי עויינות, אנטישמיות ואלימות כלפי יהודים ברחבי העולם. כיצד נכון להיערך לנסיעה, איך מצמצמים חשיפה למוקדי חיכוך, ומה עושים כאשר אירוע כבר מתפתח? על כך בראיון עם אילן הרטמן, לשעבר ראש אגף הביטחון של אל-על ומבכירי מערך אבטחת התעופה הישראלית, אשר מציג תפיסה מפוכחת: לא להימנע מנסיעות, אלא לנהל אותן באופן מקצועי על בסיס מודיעין, תכנון, משמעת אישית ואחריות ארגונים.

ממערך האבטחה הממלכתי לניהול מערכת גלובלית

במשך עשרות שנים מילא אילן הרטמן תפקידי מפתח במערך האבטחה הממלכתי ובאבטחת התעופה הישראלית. הוא צמח באגף האבטחה בשירות הביטחון הכללי, עסק בהנחיית תחומי התעופה, הנציגויות והמעברים, ובהמשך עמד בראש אגף הביטחון של אל על מערך המספק מעטפת אבטחה לתעופה הישראלית בעשרות יעדים ברחבי העולם.
כיום פועל הרטמן בזירה העסקית הבינלאומית ומחבר בין תעשיות ביטחוניות וטכנולוגיות ישראליות לבין שותפים ושווקים בעולם, בדגש על הודו. בריאיון ל״מצודה״ הוא מדגיש כי השינוי בסביבת האיום מחייב גם שינוי בתפיסת האחריות: ארגון השולח עובדים, מנהלים או משלחות לחו״ל אינו יכול לראות בנסיעה אירוע לוגיסטי בלבד. ביטחונם הוא חלק בלתי נפרד מחובת הניהול והאחריות הארגונית.

לפני שנדבר על האתגרים הנוכחיים, ספר לנו על הדרך המקצועית שלך.

צמחתי באגף האבטחה בשירות הביטחון הכללי ומילאתי שורה של תפקידים מבצעיים וניהוליים. בין היתר שימשתי כראש מוקד ביטחון חו״ל של השירות באירופה ובאפריקה, ובמסגרת תפקידיי עסקתי באבטחת נציגויות, מעברים. בהמשך שימשתי כראש מחלקת הנחיית האבטחה באגף האבטחה. במסגרת זו הנחיתי מטעם המדינה את תחומי התעופה, הנציגויות והמעברים הבינלאומיים והפנימיים תפקיד בעל אחריות מערכתית ורגולטורית רחבה. לאחר מכן עברתי, עדיין במסגרת שירותי, לאגף הביטחון של אל על המערך הנקרא כיום ״אופק״. במשך שנתיים שימשתי כסגן המבצעי, ולאחר מכן עמדתי בראש האגף במשך שלוש שנים.

מה המשמעות של עמידה בראש מערך כזה?

בכל יעד בעולם שאליו מגיע מטוס ישראלי, המערך אחראי למעטפת האבטחה הקרקעית: הגנת הנוסעים, תהליכי הבידוק ורכיבים נוספים הנוגעים לביטחון הטיסה. המענה ניתן לכלל חברות התעופה הישראליות. בשיא הפעילות בתקופתי מנה האגף כ-3,200 עובדים, פעל בכ-55 תחנות קבועות ובכ-110 תחנות עונתיות, וניהל תקציב שנתי של כ 250 מיליון דולר. מדובר במערכת גלובלית מורכבת, הפועלת ברציפות ונדרשת להתאים את עצמה בזמן אמת לשינויים באיום, ביעדים ובסביבה המבצעית.

אבטחת תעופה היא מערכת רב שכבתית ישראלים רבים טסים כיום בחברות זרות

האם מדינת ישראל מעורבת גם באבטחת טיסות אלה?

חשוב להבחין בין המערכים. אבטחת התעופה הישראלית מונחית על ידי שירות הביטחון הכללי. ביחס לחברות תעופה זרות המגיעות לישראל, משרד התחבורה הוא הגורם המנחה ומוציא הנחיות ביטחוניות בהתאם לצורך ולרמת האיום. עם השנים השתפרה מאוד רמת האבטחה המקומית בנמלי תעופה ברחבי העולם, ומערכות הבידוק כיום מתקדמות משמעותית מבעבר. בתעופה הישראלית מתווספים, בהתאם להערכת האיום ולצורך, מעגלי אבטחה משלימים. זוהי מהותה של תפיסת ההגנה בשכבות: אין אמצעי יחיד שמספק מענה מלא, והחוסן נוצר מהשילוב בין מודיעין, נהלים, טכנולוגיה, כוח אדם ויכולת תגובה.

7 באוקטובר שינה גם את מרחב האיום בחו"ל

מאז 7 באוקטובר התרחבו ברחבי העולם ביטויי האנטישמיות והעוינות כלפי ישראלים ויהודים. לצד איומי טרור מאורגנים נרשמים מחאות, עימותים מקומיים ואירועים ספונטניים, שקשה יותר לזהות ולחזות מראש.

האם, מבחינתך, האיום על הישראלי בחו״ל השתנה?

חד משמעית. בעבר הושם דגש רב על חטיפות ועל פיגועים מאורגנים. כיום האיום מגוון ומבוזר יותר. איום הטרור הקלאסי לא נעלם, ואף עלול להחריף על רקע העימות עם איראן ואיומים מפורשים לפגיעה בישראלים בחו״ל. לצדו קיימים פשיעה, קיצוניות מקומית, אנטישמיות ואירועים ספונטניים. לעיתים הזירות הללו גם מזינות זו את זו, ולכן סביבת האיום כיום פחות צפויה ופחות חד ממדית.

כלומר, אדם אינו צריך להיות אישיות מאוימת כדי להפוך למטרה.

נכון. מי שיוצא כיום לחו״ל צריך להביא בחשבון כי סיכון יכול להתקיים גם ללא התרעה נקודתית או מידע מודיעיני קונקרטי על היעד. המסקנה אינה שצריך להפסיק לנסוע; המסקנה היא שיש להכיר את הסיכון, להיערך אליו ולהימנע משאננות.

לא להפסיק לנסוע. להכיר את הסיכון, לצמצם חשיפה ולהיערך מראש

נניח שאני מנהל ביטחון בארגון שמוציא עובדים לפגישות, לתערוכות, לכנסים ולעיתים גם למשלחות. מאין מתחילים?

השלב הראשון הוא מודיעין ומידע. צריך להבין לאן נוסעים ומה מתרחש ביעד. חלק ניכר מהמידע הרלוונטי מצוי כיום במקורות גלויים: רשתות חברתיות, הפגנות מתוכננות, אירועים בעלי רגישות, מוקדי חיכוך ואינדיקציות לעוינות כלפי ישראלים או כלפי האירוע עצמו. השלב השני הוא נהלים ותדריך. כל קבוצה צריכה לקבל לפני היציאה תדריך מסודר: כיצד להתנהל, ממה להימנע ומה לעשות כאשר אירוע מתחיל להתפתח. מומלץ להימנע מסממנים חיצוניים בולטים המזהים אדם כישראלי, ובוודאי מסממנים צבאיים שאינם נחוצים. במקביל יש לקבוע מראש סדרי תקשורת, אנשי קשר ודרך פעולה בחירום. בקבוצות מסוימות נכון לשקול גם אמצעי תקשורת חלופיים למקרה שהתקשורת הרגילה אינה זמינה. תכנון האבטחה צריך להתחיל לפני העלייה למטוס ולעיתים עוד בשלב בחירת היעד.

מהיכן יכול מנהל ביטחון לקבל מידע אמין?

נקודת הפתיחה היא אתר המטה לביטחון לאומי, ובפרט אזהרות המסע והמלצות ההתנהגות המונעת. כאשר קיימת אזהרת מסע משמעותית, יש לבחון בכובד ראש אם הנסיעה מוצדקת ואם ניתן לצמצם את הסיכון באמצעים סבירים. חדר המצב של משרד החוץ הוא כתובת חשובה בשעת חירום, אך ארגון אינו יכול לבסס את תפיסת האבטחה שלו רק על ההנחה שגורם חיצוני יפתור את הבעיה לאחר שכבר התרחשה. האחריות מתחילה בהיערכות המוקדמת של הארגון עצמו..

אחריות ארגונית: כתובת מקצועית אחת

האם חברות המוציאות קבוצות לחו״ל באופן קבוע צריכות להחזיק פונקציה מקצועית ייעודית?

כל ארגון המקיים פעילות משמעותית בחו״ל צריך להגדיר גורם המרכז את התחום. אין הכרח שזה יהיה תפקידו היחיד, אך רצוי שיהיה אדם בעל היכרות מקצועית עם עולם הביטחון וניהול הסיכונים. לחלופין, ניתן להסתייע בגופים מקצועיים או ביועצים חיצוניים. תפקידו של הגורם המקצועי הוא לייעץ להנהלה, להציף בזמן דגל אדום כאשר נכון לשקול ביטול או שינוי של נסיעה, להנחות את הנוסעים לפני היציאה, ובזמן אירוע ליצור במהירות את החיבורים הנדרשים עם גורמי הביטחון, הנציגות הישראלית, הרשויות  המקומיות והמשטרה.. בסופו של דבר: גם בעידן עתיר טכנולוגיה, הגורם האנושי נשאר רכיב ההגנה החשוב ביותר. שיקול דעת, משמעת, עירנות ויכולת לקבל החלטה נכונה תחת לחץ.

מודיעין גלוי יכול למנוע אירוע

אחת ההתפתחויות המשמעותיות בשנים האחרונות היא היקף המידע הזמין ברשת. הפגנות מתארגנות ברשתות החברתיות, קבוצות קיצוניות מפרסמות מסרים, ולעיתים אפשר לזהות מראש עוינות כלפי אירוע, ארגון או קבוצה מסוימת. אין הכוונה להפוך כל ארגון ליחידת מודיעין. נדרשת יכולת בסיסית, שיטתית ורלוונטית לשאול לפני כל נסיעה: מה מתרחש כעת במקום שאליו אנו שולחים את אנשינו, ומה עשוי להשתנות במהלך שהותם שם?
מידע כזה עשוי להשפיע על החלטות מעשיות: בחירת המלון, נתיבי התנועה, האזורים שמהם נכון להתרחק, ההגעה לאירוע והחזרה ממנו, האפשרות להתפזר באופן עצמאי והצורך בהסעה מאורגנת. זיהוי מוקדם מאפשר להתאים את התוכנית ולהפחית משמעותית את רמת הסיכון..

לתכנן גם את הפרטים הקטנים

אבטחה איכותית אינה נבנית רק מהחלטות דרמטיות. יש להשיב מראש על שאלות פשוטות לכאורה: היכן ישנים? כיצד מתניידים? מי יודע בכל עת היכן נמצאים חברי הקבוצה? למי מתקשרים בחירום? מה עושים במקרה של אובדן דרכון, הסתבכות מקומית או אירוע אלים? ומי בישראל מקבל את השיחה באמצע הלילה? גם בחירת אמצעי התחבורה היא חלק מניהול הסיכון. שירות נסיעות המבוסס על אפליקציה, למשל, מאפשר לזהות מראש את הנהג, לבחון את פרטיו ואת דירוגו ולשמור תיעוד של הנסיעה. אין בכך פתרון אבטחתי מלא, אך זו שכבה נוספת של בקרה ושקיפות. העיקרון המנחה הוא תכנון מוקדם: להבין את היעד, להכיר את האיום, לקבוע סדרי תקשורת, לבחור את מקום הלינה, לתכנן את התנועה ולהגדיר מראש היכן נכון והיכן לא נכון להימצא.

בעת פרובוקציה: את האגו משאירים בבית

מה נכון לעשות כאשר, למרות ההכנות, האירוע כבר החל?

המסר שלי פשוט: אם מנסים לגרור אותך לפרובוקציה נתק מגע במהירות האפשרית. אם נאמר לך שאינך רצוי במסעדה, אל תנסה לחנך את בעל המקום; סיים את העניין וצא. אם מקללים או מתגרים בך, אל תנסה להוכיח שאתה חזק יותר. אם אתה חש מאוים, התרחק מהמקום ופנה לגורמי הסיוע המתאימים. עימות קטן עלול להסלים בתוך רגע לאירוע חמור. זו עצה פשוטה לכאורה, אך היא מנוגדת לעיתים לאינסטינקט הטבעי ובמיוחד לתחושה שאסור לעבור בשתיקה על השפלה או על גילוי אנטישמיות. מנקודת מבט ביטחונית, היעד אינו לנצח בוויכוח; היעד הוא לסיים את האירוע ללא נפגעים.. – המטרה אינה לנצח בעימות. המטרה היא לצאת ממנו בשלום.

סיכום: מניהול נסיעה לניהול סיכון

הריאיון עם אילן הרטמן מציב בפני הנהלות ומנהלי ביטחון שאלה שראוי לעגן בסדר היום הארגוני: מי אחראי לעובדים מרגע יציאתם מגבולות המדינה ועד שובם?

בעבר ניתן היה להתייחס לנסיעה של עובדים לכנס מקצועי בחו״ל כאירוע לוגיסטי בעיקרו טיסות, מלון, הסעות ולוח זמנים. המציאות השתנתה. הטרור המאורגן לא נעלם, אך לצדו התפתח מרחב איום מבוזר ופחות צפוי: הפגנות, קיצוניות מקומית, אנטישמיות, עוינות כלפי ישראלים, פשיעה ואירועים ספונטניים. מיפוי האיום לפני הנסיעה, בדיקת אזהרות מסע, ניטור מידע גלוי, תדריך מקדים, בחירה מושכלת של מלון ותחבורה, קביעת סדרי תקשורת, הגדרת איש קשר בישראל וחיבור מראש לגורמי סיוע כל אלה הן שכבות שאותן יש לתכנן ולתרגל..

בעולם האבטחה, האירוע שנוהל באופן הטוב ביותר הוא לעיתים האירוע שנמנע עוד לפני שהחל.