לחשוב מחדש על אבטחת התעופה

לחשוב מחדש על אבטחת התעופה

“אחרי השבעה באוקטובר היינו חייבים לשאול את עצמנו אם תפיסת האבטחה שלנו עדיין נכונה”.

ראיין וערך: עירד גיל

במשך יותר משש שנים עמד עוזי ג’ורג’י בראש חטיבת הביטחון של נתב”ג – מערך שמנה לפני הקורונה כמעט 3,000 עובדים. הוא התמודד עם מגפה ששיתקה את התעופה, עם החזרה המהירה לפעילות נדרשנו להתמודד עם אתגרים רבים ובכלל זה השתנות מפת האיומים מבית ומחוץ שחייבה היערכות מבצעית ומתן תגובה מהירה לכל תרחיש ותרחיש. החל מהשבעה באוקטובר ומלחמה שבאה בעקבותיו הפך נמל התעופה האסטרטגי של ישראל למטרה לטילים. כעת הוא עומד בראש חטיבה חדשה ברשות שדות התעופה, שתפקידה להסתכל מעל המערכים המבצעיים ולגבש את אסטרטגיית הביטחון של הרשות לשנים הבאות. בריאיון למגזין “מצודה” מספר עוזי על שינוי תרחישי הייחוס, בינה מלאכותית, רחפנים, איום פנימי – וגם על האחריות של מנהל כלפי האנשים שעליהם הוא מפקד.

לפני שנדבר על התפקיד החדש, ספר לנו מעט על הדרך בה הלכת מיום כניסתך למערך האבטחה בנתב”ג. “נולדתי וגדלתי בארץ, תחילה ברמת גן ולאחר מכן בתל אביב. למדתי בתיכון חדש בתל אביב ושירתי בצה”ל ביחידת מודיעין מסווגת. לאחר השחרור הגעתי לנתב”ג והתחלתי בתפקידי השטח הבסיסיים, במקביל למדתי לתואר ראשון בתחום המזרח התיכון וערבית באוניברסיטת ת”א ובהמשך השלמתי תואר שני במשפטים. במהלך השנים מילאתי מגוון תפקידים בכירים ברשות שדות התעופה. ניהלתי את חטיבת משאבי האנוש של הרשות, את אגף הבידוק הביטחוני ואת אגף האבטחה, ובמשך למעלה משש שנים ניהלתי את חטיבת הביטחון בנתב”ג – החטיבה הגדולה ברשות, שמנתה לפני הקורונה קרוב ל 3000- עובדים במגוון תפקידי אבטחה ובידוק.

הרבה יותר מנתב”ג

כשאומרים “רשות שדות התעופה”, רוב הישראלים חושבים מיד על נתב”ג. בפועל, מדובר במערכת הרבה יותר רחבה. “נכון. הרשות אחראית גם על שדות תעופה נוספים ובהם רמון, חיפה, ראש פינה והרצליה, וכן על מסופי הגבול היבשתיים עם ירדן ומצרים, אך כמובן שנתב”ג הוא בראש מעיינינו בהיותו מתקן אסטרטגי ברמה הגבוהה ביותר והמלחמה המחישה זאת היטב. הנמל היה תחת איום מתמשך של ירי מכיוונים שונים, והאתגר שלנו היה כיצד משמרים תעופה בזמן מלחמה. טילים ומטוסים אינם שילוב פשוט. האפשרות הקלה היא להגיד: “סוגרים את נתב”ג”. אבל לסגירת נתב”ג יש משמעות לאומית מהדרגה הראשונה. זה שער הכניסה והיציאה המרכזי של מדינת ישראל ועלינו היה לעשות את המירב כדי לשמר את הפעילות התעופתית, כמובן בהתאם למצב ולשיקולי הבטיחות והביטחון.”

מקורונה למלחמה – שש שנים ללא שגרה

למעשה, כמעט כל התקופה שבה ניהלת את חטיבת הביטחון התרחשה תחת משבר כזה או אחר. “נכנסתי לתפקיד במרץ 2020 , ממש בתחילת מגפת הקורונה. תופעה עולמית שלא היה לנו ניסיון קודם בהתמודדות איתה. הפעילות כמעט נעצרה ומרבית עובדי החטיבה יצאו לחל”ת ממושך. כשהתעופה החלה להתאושש, נוצרה בעיה הפוכה. אנשים לא בהכרח רצו לחזור, שוק העבודה השתנה, והיינו צריכים להחזיר במהירות מערכת גדולה מאוד לפעילות. בדומה למערכות אבטחה אחרות, אך ביתר שאת באבטחת תעופה, אי אפשר פשוט לקחת אדם ולהציב אותו בעמדה. עובדים שאיבדו כשירות נדרשו לעבור ריענון ולהחזיר את הכשירות המקצועית שלהם, ועובדים חדשים צריכים היו לעבור מסלול הכשרה ארוך”.

איך התמודדתם עם הפער?

“חיפשנו פתרונות בתוך הארגון. ברשות עובדים לא מעט אנשים ששירתו בעבר בחטיבת הביטחון ועברו לתפקידים אחרים. פנינו אליהם וביקשנו מהם לחזור ולסייע. המסר היה: זה צו השעה. כולנו עובדים באותו ארגון וצריכים להיכנס מתחת לאלונקה. גם אני עצמי העברתי הכשרות ונרתמתי היכן שהיה צורך”.

ואז הגיע 7 באוקטובר

“אם הקורונה יצרה משבר מסוג אחד, אזי מלחמת “חרבות ברזל” הציבה בפני מערך הביטחון אתגר אחר לחלוטין”. לדברי ג’ורג’י, קרוב ל 700- מעובדי החטיבה גויסו בתקופת המלחמה. עבור מערך אבטחה שחייב להמשיך להפעיל מתקן אסטרטגי 24 שעות ביממה, מדובר בפגיעה דרמטית ברציפות התפקודית. “תמונת המצב בהיבטי כ”א אל מול תמונת המצב בכמות המגויסים, המלחמה דרשה היערכות אחרת וחשיבה מחוץ לקופסה”, הוא מספר. אבל המחסור בכוח אדם היה רק חלק מהבעיה. השבעה באוקטובר חייב את מנהלי הביטחון בכל הארץ לבחון מחדש הנחות יסוד שעליהן נבנו במשך שנים מערכי האבטחה שלהם.

גם אתם שאלתם את עצמכם האם אתם עדיין נערכים לאיום הנכון?

“בהחלט. שאלנו את עצמנו אם אנחנו עדיין חיים באותה קונספציה. אחרי מה שקרה בדרום כל מנהל האחראי על מערך אבטחה חייב לבחון מחדש גם תרחישים שבעבר אולי נתפסו כפחות סבירים. האם תפיסת האבטחה שלי נכונה? האם החימוש מתאים? האם כמות התחמושת מספקת? האם המיגון מתאים? האם זמני התגובה שלנו נכונים? קיימנו חשיבה משמעותית מאוד, כולל עם אנשים מחוץ למערך, ובחנו את תרחישי הייחוס מחדש. “כמה זמן אני מסוגל להחזיק עד שמגיעה התגבורת?” – “ההנחה שלפיה במקרה של אירוע חריג יגיע במהירות כוח חיצוני – משטרה,
צבא או יחידה מיוחדת – אינה יכולה עוד לעמוד לבדה בבסיס תפיסת האבטחה. זו למעשה השאלה שכל מנב”ט שאל את עצמו אחרי 7 באוקטובר: כמה זמן אני צריך לדעת להחזיק מעמד עד הגעת כוח חיצוני? “בנתב”ג יש תחנת משטרה ואנחנו עובדים איתה בסינרגיה מלאה. בתרחישים מסוימים קיימים גם כוחות ייעודיים ויכולות תגבור. אבל השבעה באוקטובר לימד את כולנו שבאירוע לאומי רחב היקף, אותם כוחות עשויים להיות עסוקים במקומות נוספים. אי לכך, אתה חייב לבחון את יכולת המענה העצמאית שלך ואת תפיסת ההפעלה שלך בהתאם”.

אתגרים בעקבות המלחמה

כפי שקרה לכלל מערכי האבטחה הבכירים המסתמכים על לוחמים מהדרג הראשון, כך גם בנתב”ג והמערך מצא עצמו שוב במשבר חריף המקשה לעמוד בדרישות. אחד הפתרונות המעניינים שמצא עוזי בתקופת המלחמה היה גיוס מחדש של אנשי אבטחה ותיקים. “פניתי לפיקוד העורף וביקשתי לגייס בוגרים של מערכי האבטחה הממלכתיים – אנשים שכבר אינם מגויסים ליחידות הצבאיות שלהם, אבל יש להם ידע, ניסיון והכשרה רלוונטיים.” כך הגיעו לנתב”ג עשרות אנשי אבטחה ותיקים, חלקם בשנות ה 40- לחייהם ואף מבוגרים יותר. “הם רצו מאוד לתרום”, אומר ג’ורג’י, “הכשרנו אותם והם השתלבו בעבודה. היה מדהים לראות את תחושת השליחות ואת חדוות העשייה שנוצרה אצלם. הם הרגישו שהם שוב חלק ממערך משמעותי.”

המלחמה לא הסתיימה כשעובד חזר מהמילואים

הריאיון משנה כיוון כאשר ג’ורג’י מדבר על מחיר המלחמה בקרב אנשיו. שלושה מעובדי חטיבת הביטחון, נהרגו במלחמה ועובדים נוספים נפצעו. לצד הצורך המבצעי להחזיר כוח אדם למערך, נדרשה ההנהלה להתמודד עם שאלה מורכבת בהרבה: איך מחזירים אדם מחודשי לחימה רבים לעבודה? “עובד שחזר ממילואים לא חזר מיד לעמדה. נתנו לו תקופה בבית וליווי ארגוני. היו גם אנשים שלא הצליחו לחזור למעגל העבודה, ואחרים שאמרו שהם אינם רוצים יותר לעבוד עם נשק.” לדברי ג’ורג’י, האחריות הניהולית בתקופת משבר אינה מסתיימת בסידור העבודה. במהלך המלחמה הוא קיים שתי הערכות מצב ביום – לא תמיד משום שהיה שינוי מבצעי המחייב זאת, אלא משום שהבין שהעובדים צריכים לראות את המנהלים שלהם, לקבל מידע ולהרגיש שיש מי שמוביל את המערכת. “אנשים צריכים שמישהו יוביל אותם בעיקר בשעות משבר קשות”,הוא אומר.

שלוש משימות לחטיבת הביטחון

“חטיבת הביטחון בנתב”ג”, מסביר ג’ורג’י, “פועלת סביב שלוש משימות מרכזיות: מניעה וסיכול של פיגוע בשטח הנמל, מניעת פיצוץ מטוס באוויר ושמירה על הרציפות התפקודית של נתב”ג בשגרה – ובדגש מיוחד בשעת חירום”. החטיבה כוללת שני אגפים מרכזיים: אגף האבטחה, האחראי על מערכי האבטחה החמושה והלא חמושה, ואגף הבידוק הביטחוני, האחראי על תהליכי הבידוק של הנוסעים והכבודה. אבל דווקא כאן מתרחשת בשנים האחרונות מהפכה.

הבינה המלאכותית נכנסת לבידוק הביטחוני.

עד כמה הבינה המלאכותית כבר נמצאת בתוך עולם אבטחת התעופה?

“מאוד. מערכות הבידוק של הכבודה הן מערכות אוטומטיות מתקדמות. אנחנו נכנסים גם לשימוש במערכות AI בתחום כבודת היד. ג’ורג’י מספר על ניסוי שבו הושוותה יכולת הפענוח של מערכת AI לזו של בודקים אנושיים. “מערכת ה- AI ניצחה.” לדבריו, היתרון של המכונה הוא, בין היתר, עקביות: היא אינה מתעייפת ואינה מוסחת באותו אופן שבו אדם עלול להיות מוסח. אבל מבחינתו, לפחות בשלב הנוכחי, המסקנה אינה להוציא את האדם מהמערכת. “התפיסה שלי היא לא להוריד את הגורם האנושי. אני רוצה מערך שמשלב את הטכנולוגיה ואת האדם ונותן מענה משולב.”
זהו מסר שעשוי להיות רלוונטי הרבה מעבר לנתב”ג: הבינה המלאכותית אינה בהכרח מחליפה את המאבטח או הבודק – היא משנה את חלוקת העבודה ביניהם.

33 קילומטר של גדר ו-3000 מצלמות

המערך הטכנולוגי אינו מתחיל בבידוק הנוסעים. לנתב”ג מעטפת טכנולוגית הכוללת כ 33- קילומטר של גדר אינדיקטיבית וכ-3000 מצלמות, כאשר גם אל מערכות אלו נכנסות בהדרגה יכולות אנליטיקה ובינה מלאכותית.

החטיבה החדשה: להסתכל על הביטחון מלמעלה

לאחר יותר משש שנים מאתגרות במיוחד כמנהל חטיבת הביטחון בנתב”ג, עבר ג’ורג’י לתפקיד חדש. הנהלת רשות שדות התעופה החליטה להקים חטיבת מטה ביטחונית חדשה, הכפופה ישירות למנכ”ל, והוא נבחר לעמוד בראשה.

מה ההבדל בין התפקיד החדש לבין ניהול חטיבת הביטחון בנתב”ג?

“החטיבה החדשה אינה חטיבה מבצעית. תפקידה להסתכל ברמת המטה על כלל מתקני רשות שדות התעופה ולהוביל את האסטרטגיה הביטחונית הארגונית – נתב”ג, שדות התעופה ומסופי הגבול. מתפקידה לעסוק בבניין הכוח, תיעדוף משאבים וסדרי עדיפויות, בניית יכולות ומוכנות מבצעית, שיפור ביצועים, גיבוש תפיסות אבטחה והטמעת יכולות טכנולוגיות. חלק משמעותי מהתפקיד יהיה לבחון את הדור הבא של מערכות האבטחה”, מסכם עוזי.

הרחפן הפך לאחד האיומים המרכזיים

אחד התחומים שנמצאים גבוה מאוד בסדר העדיפויות של החטיבה החדשה הוא איום הרחפנים. “אנחנו עוסקים בנושא הזה שנים. כבר בעקבות דו”ח מבקר המדינה משנת 2017 התחלנו להצטייד באמצעים להתמודדות עם האיום המתרחש, אבל תחום הרחפנים קיבל בשנים האחרונות תאוצה עצומה.” הבעיה בנמל תעופה מורכבת במיוחד: לא די למצוא מערכת שיודעת לגלות רחפן או להתמודד איתו. כל מערכת חדשה צריכה לפעול בסביבה עמוסה במערכות תעופתיות וטכנולוגיות קריטיות – מבלי להפריע להן או לסכן את בטיחות הטיסה. ג’ורג’י מספר כי בכנס בינלאומי של ACI שבו השתתפו עשרות מנהלי ביטחון משדות תעופה באירופה, סוגיית הרחפנים הייתה מהנושאים המרכזיים שהעסיקו את המשתתפים. לדבריו, הרשות נפגשת באופן שוטף עם חברות וסטארט-אפים ישראליים בתחום האנטי-רחפנים ובוחנת פתרונות אפשריים.

האיום נמצא לפעמים כבר בתוך הארגון

לצד הרחפנים והטרור הקלאסי, ג’ורג’י מצביע על תחום שהולך ותופס מקום מרכזי בתפיסת הביטחון: האיום הפנימי Insider Threat – במתקן כמו נתב”ג פועלים לא רק עובדי הרשות. יש חברות תעופה, חברות שירותי קרקע, ספקים, עסקים ואלפי אנשים בעלי הרשאות שונות. החשש הוא מאדם בעל הרשאה לגיטימית, העלול להפוך במקרים מסוימים לפלטפורמה לפגיעה ביטחונית. איום זה הוא אחד מהנושאים בהם תעסוק החטיבה החדשה יחד עם תחום אבטחת המידע ושמירת סוד, בחיבור המודיעין לשטח, בעיצוב נהלים ובהתאמת המערך לאיומים המשתנים.

נתב”ג כמעבדת אבטחה

רשות שדות התעופה משקיעה סכומים משמעותיים במערכות טכנולוגיות, והקשר עם התעשייה הוא מבחינת ג’ורג’י מרכיב מרכזי בבניית מערך העתיד. “אנחנו בקשר רציף עם חברות טכנולוגיה בעולם. אנחנו משמשים גם שדה ניסויים למערכות חדשות. כשאנחנו מוצאים טכנולוגיה שנראית לנו מתאימה, אנחנו מביאים אותה, מבצעים את הפיילוטים הנדרשים ואם היא מקבלת את האישורים המתאימים – מכניסים אותה למערך.” הרשות גם חולקת, במגבלות המתחייבות, ידע עם שדות תעופה בחו”ל. לאורך השנים סיפקו אנשיה ייעוץ למספר נמלי תעופה בעולם, ומשלחות מקצועיות מגיעות לישראל כדי ללמוד את תפיסת האבטחה הישראלית.

“בסוף, אלה האנשים”

לקראת סיום הריאיון חוזר ג’ורג’י לנושא שחוזר לאורך כל השיחה – לא טכנולוגיה, לא נשק ולא מערכות של מאות מיליוני שקלים, אלא האנשים. “יש פה אנשים באמת איכותיים מהמעלה הראשונה. אתה רואה את ההירתמות, ההתנדבות, האכפתיות וההתגייסות שלהם, וזה גורם גם לך כמנהל לרצות להיות טוב יותר.” המלחמה, הוא אומר, חידדה עבורו גם תפיסה חברתית רחבה יותר”. מה שמאפיין חברה בריאה הוא היכולת שלה לתמוך בחוליות החלשות שלה בעיקר בעיתות משבר”. במהלך המלחמה הוא ביקש מעובדיו להסתכל מעבר לגבולות הארגון – אל משפחות החטופים, המפונים, הפצועים ומשפחות הנופלים – ולחשוב כיצד הם יכולים לסייע. “לא תמיד מדובר בתמיכה חומרית. אפשר ללכת לבית חולים, להתנדב, לתמוך באנשים ולהכניס אותם למעגל הפרטי שלנו. בסוף זו המדינה שלנו, זו חלקת האלוהים שניתנה לנו, ואנחנו צריכים לחיות בה הכי טוב שאנחנו יכולים”.

אבטחה בעולם שהשתנה

הריאיון עם עוזי ג’ורג’י מספר למעשה סיפור רחב הרבה יותר מאבטחת נתב”ג. זהו סיפורו של מערך אבטחה שנדרש להשתנות במהירות ולהתאים עצמו, כל פעם מחדש. הקורונה לימדה שמערך של אלפי עובדים יכול להיעלם בתוך שבועות. השבעה באוקטובר המחיש שכוחות תגבור שעליהם בנינו עלולים להיות עסוקים בזירות אחרות. המלחמה הוכיחה שגם מתקן אסטרטגי במרכז הארץ נמצא בתוך מעגל האיום. הרחפנים מחייבים שכבת הגנה חדשה והבינה המלאכותית משנה את הבידוק הביטחוני. האיום הפנימי מטשטש את הגבול שבין “מי שבחוץ” לבין “מי שבפנים”. מול כל אלה, החטיבה החדשה שמקים ג’ורג’י ברשות שדות התעופה מבטאת תפיסה ניהולית הצוֹפֶה פְּנֵי עָתִיד. לא להמתין לאיום הבא כדי להגיב אליו, אלא לנסות לזהות אותו, לבנות מולו תפיסה, כוח וטכנולוגיה – לפני שאותם איומים מגיעים לפתחנו. ואולי זהו גם הלקח המרכזי למנהלי הביטחון שקוראים כתבה זו – לא מספיק לשאול האם מערך האבטחה שלנו עובד כפי שתכננו אותו. צריך לשאול שאלה קשה יותר: האם המערך שתכננו אתמול עדיין מתאים לאיום של מחר?