מי שומר על מי?

מי שומר על מי?

בתמונה: שמוליק פילוסוף

מאחורי הקלעים של אבטחת האישים בישראל

מאת: שמוליק פילוסוף

רבות דובר בחודשים האחרונים על סוגיית אבטחת האישים בישראל – הן סביב שאלת אבטחתם של מועמדים אפשריים לראשות הממשלה והן סביב אבטחת בני משפחתו של ראש הממשלה המכהן. אלא שמאחורי הוויכוח הציבורי והפוליטי ניצבת מערכת מורכבת של אחריות, סמכויות, החלטות ממשלה והערכות איום. כדי לעשות סדר בדברים שוחחנו עם שמוליק פילוסוף, מד”ר המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי-וינגייט ולשעבר ראש היחידה לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי, וביקשנו להבין: מי מחליט מי יאובטח, מי אחראי לביצוע, מה מעמדו של מועמד לראשות הממשלה – והאם נדרשת כיום חשיבה מחודשת על כללי המשחק? סוגיית אבטחתו של גדי איזנקוט העלתה מחדש לדיון הציבורי את השאלה מי אחראי לאבטחתו של איש ציבור הנתון לאיום? שאלה שהתשובה אליה אינה פשוטה שכן האחריות לאבטחת אישים בישראל מחולקת בין כמה גופים ונגזרת ממעמדו של המאובטח, מהחלטות ממשלה ומהערכת האיום. פילוסוף מבקש כבר בתחילת השיחה להפריד בין הוויכוח הפוליטי לבין השאלה המקצועית. לדבריו, השירות פועל במסגרת החוק והחלטות הממשלה ואינו יכול לצרף אדם באופן עצמאי לרשימת האישים המאובטחים על ידו.

כדי להבין את המחלוקת הנוכחית, צריך כנראה לחזור אחורה לדרך בה התגבשה תפיסת האחריות לאבטחת אישים בישראל?

“על מנת להבין את הנושא צריך לחזור לתחילת שנות האלפיים. אחד האירועים המכוננים בקביעת דרכי הטיפול בתחום היה רצח שר התיירות רחבעם זאבי ב-17 באוקטובר 2001 במלון הייאט בירושלים. באותה תקופה הייתה החטיבה לאבטחת אישים אחראית על יותר מ-30 מאובטחים – השרים, שבעת סמלי השלטון וכן בעלי תפקידים לשעבר, לפרקי זמן שונים לאחר סיום תפקידם. זה היה היקף חריג מאוד ביחס ליחידות מקבילות בעולם”.

אבל האם אותם עשרות אישים אכן זכו כולם לאבטחה צמודה?

“לא. עד רצח זאבי, אף שהאחריות לאבטחת השרים הייתה של החטיבה לאבטחת אישים, בפועל במקרים רבים האבטחה הסתכמה בתדרוכים, בקשר עם קב”ט המשרד ועם המאובטח, ובאבטחה צמודה נקודתית בהתאם לזמינות המאבטחים ולמשימות האחרות. לאחר רצח רחבעם זאבי, הוקמה ‘יחידת האבירים’ בתוך החטיבה, כאשר המטרה הייתה להציב מאבטח פיזית לצד כל מאובטח, גם אם לא תמיד באותה רמה ובאותם סטנדרטים של החטיבה”.

מתי התקבלה ההחלטה לעשות סדר ולהגדיר באופן ברור מי נמצא באחריות השב”כ ומי לא?

“בעקבות האירועים נוצר צורך להסדיר מחדש את האחריות האבטחתית ואת תהליך קביעת רשימת המאובטחים. על בסיס עבודת ‘ועדת אדמוני’ התקבלה החלטת ממשלה שלפיה החטיבה לאבטחת אישים תהיה אחראית לאבטחת שבעת סמלי השלטון, בעלי תפקידים לשעבר לתקופות שנקבעו, וכן אורחים מחו”ל המקבילים לסמלי השלטון בישראל. לגבי שרים אחרים נקבע מנגנון אחר: אבטחתם תתבצע באמצעות מערכי הביטחון של משרדיהם, תחת הנחיה מקצועית של החטיבה לאבטחת אישיים ולצורך כך הוקמה מחלקת הנחיית האבטחה. כאשר מתקבלת ידיעה מודיעינית ממוקדת המחייבת זאת, האחריות לביצוע האבטחה יכולה לעבור לחטיבה לאבטחת אישים בשב”כ. חברי הכנסת, לעומת זאת, נמצאים באחריות משמר הכנסת באמצעות “יחידת עוז”.

מי הגוף המוסמך להחליט שאדם שאינו נמצא ברשימה הקבועה זקוק לאבטחת שב”כ?

“בדיוק כדי שההחלטות יהיו אובייקטיביות ככל האפשר וכדי למנוע הפעלת לחצים על השב”כ, הוקמה ועדה חיצונית לשירות אשר אליה מועברות בקשות להוספת אדם לרשימת האישים המאובטחים או לגריעתו ממנה. הוועדה אוספת את חוות הדעת של הגורמים הרלוונטיים, מגבשת המלצה ומעבירה אותה לוועדת שרים שמקבלת את ההחלטה.”

וכאן אנחנו מגיעים לנושא המתמודדים לראשות הממשלה.

“משום שמעמדו הנוכחי של גדי איזנקוט מועמד לראשות בממשלה אינו נכלל באף אחת מהקטגוריות שעליהן דיברנו; הוא אינו שר ואינו חבר כנסת, גם אם הוא עומד בראש מפלגה ונתפס כמועמד אפשרי לראשות הממשלה – הוא אינו זכאי לאבטחה של השירות. בעבר, בתקופת הבחירה הישירה לראשות הממשלה, היה מצב שבו מועמדים לתפקיד אובטחו. אבל שיטת הבחירות כיום שונה. לכן, מבחינת המסגרת הקיימת, עצם היותו מועמד אפשרי לראשות הממשלה אינו מכניס אותו אוטומטית לרשימת מאובטחי השב”כ”.

כלומר, להבנתך, הביקורת שהופנתה כלפי השב”כ וכלפי ראש השירות אינה מוצדקת?

“בהיבט הזה – כן. השב”כ פועל על פי חוק ומיישם את החלטות הממשלה. הוא אינו יכול לקבל לבדו החלטה שאדם מסוים יאובטח באמצעות היחידה לאבטחת אישים. לכן הפניית כל הביקורת לשב”כ אינה במקומה. אם מדובר במועמד שהוא למעשה אזרח שהוגדר כ’מאוים’ האחריות
הרלוונטית היא של ‘מדור מאוימים’ במשטרת ישראל. אם משטרת ישראל מוצאת לנכון להגדירו כמאוים היא גם זו שאמורה להנחות איזו חבילת אבטחה הוא אמור לקבל באמצעות חברות אבטחה או המשטרה ותחת הנחיית מדור מאוימים”.

האם, מבחינה מקצועית, אתה סבור שמועמד לראשות הממשלה זקוק לאבטחה?

“בהחלט. כאן צריך להפריד בין שאלת הסמכות לבין שאלת הסיכון. להערכתי המקצועית, רמת האיום על גדי איזנקוט גבוהה. העובדה שהמסגרת החוקית הקיימת אינה מגדירה אותו כיום כמאובטח שב”כ אינה אומרת שאין צורך לבחון את האיום כלפיו ולתת לו מענה מקצועי. לכן, לדעתי, צריך למצוא במהירות דרך שתאפשר להעניק לו אבטחה ברמה המתאימה”.

אילו פתרונות מעשיים קיימים במצב כזה?

“אני רואה שתי אפשרויות מרכזיות. הראשונה היא הכרה בו על ידי מדור מאוימים במשטרת ישראל כאדם המצוי ברמת איום גבוהה, באופן שיאפשר לספק לו אבטחה, לרבות באמצעות חברת אבטחה ומאבטחים חמושים. במקרה כזה ניתן וצריך להגדיר רף מקצועי גבוה למאבטחים שיוצבו לצדו – לפחות בוגרי קורס אחיד, ובעדיפות לבוגרי היחידה לאבטחת אישים. האפשרות השנייה היא להאיץ את התהליך להכנסתו לרשימת האישים המאובטחים באמצעות הוועדה הממליצה והחלטת ועדת השרים. מבחינה מקצועית זה הפתרון הטוב ביותר, משום שהמעטפת המודיעינית והאבטחתית שהחטיבה לאבטחת אישים מסוגלת להעמיד היא ברמה שאין לה למעשה תחליף במערכים אחרים”.

הדיון הציבורי אינו עוסק רק במועמדים לראשות הממשלה. בתקופה האחרונה נשמעת ביקורת גם על אבטחת בני משפחת ראש הממשלה, ובמיוחד על אבטחת יאיר נתניהו בחו”ל. כיצד אתה רואה זאת מקצועית?

“צריך לנטרל מהדיון את דעתו האישית של אדם זה או אחר על המאובטח ואת שאלת העלויות ולשאול שאלה מקצועית אחת: האם קיים איום שמצדיק אבטחה? – לגבי שהותו של יאיר נתניהו בחו”ל, להבנתי המקצועית התשובה היא כן. כאשר בוחנים את האיום האיראני ואת האפשרות לפגוע בבני משפחתו של ראש הממשלה כפעולת נקם (עין תחת עין), צריך לקחת בחשבון שביצוע פיגוע בחו”ל עשוי להיות אפשרי וקל יותר, פגיעה בקרבתו המשפחתית של ראש מדינה באופן טבעי עשויה לפגוע אולי בתפקודו ולכן יש הצדקה לאבטחה צמודה. עם זאת, אני עושה הבחנה בין חו”ל לבין ישראל. אינני סבור שאותה מסקנה חלה באופן אוטומטי על הצורך באבטחת בני המשפחה בתוך ישראל”.

אם כך, מהו המסר המרכזי שלך למקבלי ההחלטות?

“אבטחת אישים חייבת להיות בראש ובראשונה עניין מקצועי. צריך להסתכל על רמת האיום, על המודיעין, על יכולתו של הגורם המאבטח לתת מענה ועל המסגרת החוקית שמגדירה את האחריות. במקרה שבו מתברר שקיים פער בין רמת האיום לבין המענה שהמסגרת הקיימת מאפשרת – תפקידם של מקבלי ההחלטות הוא לסגור את הפער במהירות. כולי תקווה שיינתן מענה ראוי ומקצועי בדחיפות הנדרשת וללא שיקולים זרים”.

הכותב הינו שמוליק פילוסוף, מד”ר המרכז לניהול וביטחון במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט ומנכ”ל משותף באקסיום אבטחה וניהול; לשעבר ראש החטיבה לאבטחת אישים בשב”כ.