נפילת השלטון הסורי וההשפעות על גבול ישראל סוריה

נפילת השלטון הסורי וההשפעות על גבול ישראל סוריה

כתבתו של סא”ל במיל’ אייל דרור

רק לפני שבוע נכתב רבות על התקפת הפתע המוחצת שהונחתה על שלטון אסד במרחב חלב על ידי מספר ארגוני מורדים שהבולט שבהם ארגון הייאת תחריר אלשאם (אחד מגלגוליו של ארגון אלקאעידה בסוריה שהוקם אי שם בשנת 2012 בזמן מלחמת האזרחים בסוריה). כעבור שבוע ולאחר
נפילת ערים מרכזיות בצפון כחַמָאה ואולי חוֹמְס (חמץ) בשעות הקרובות, אנו עדים להצטרפות של ארגוני מורדים מכלל סוריה אשר תוקפים יעדי משטר–במזרח, חלקים ממרחב דיר אל-זור והמעבר הבין לאומי העיראקי-סורי, שהולאם על ידי השלטון האיראני לטובת העברת אמל”ח, מעבר אל
אבוכאמל נכבשו, ובדרום סוריה חלקים רבים ממרחב סווידא ודרעא נפלו לידי ארגוני המורדים הסונים ולראשונה, בעלי בריתם הדרוזים בפחות מיממה, לרבות כפרים ומרחבים הסמוכים לגבול הישראלי, במחוז קוניטרה.
בהקשר זה, “חטיבות הקו” – חטיבה 90 וחטיבה 112 , אותן חטיבות שתפקידן היה להגן על סוריה מפני פלישה ישראלית, נכנעו ללא קרב, תוך שחלקים רבים מקציניהם וחייליהם הסונים הסגירו עצמם לידי המורדים, מסרו להם את נשקם וחלקם אף הצטרפו אליהם.

אז האם הפעם משטר אסד באמת נופל או שיצליח “לקום מהקבר” כמו לפני עשור?

להבנתי, ובצניעות הנדרשת, מקולות אשר אני שומע מגורמים סורים שונים, הפעם לכולם ברור, כולל בעלי בריתו של אסד, כי השושלת העלאווית צפויה לסיים את שלטונה ארוך השנים בסוריה. הסיבות לכך רבות ומגוונות – צבא סורי חלש אשר נשחק בצורה דרמטית בימי מלחמת האזרחים
ולא השכיל/הצליח לעלות כשירות לרמה מספקת כדי להגן על השלטון, בעלי ברית אסטרטגיים כרוסיה ואיראן שהבינו, כי אסד “לא מספק את הסחורה”, חזבאללה שקוע ב”ליקוק פצעיו” בלבנון ואינו פנוי להתערב בסוריה, מורדים סונים ואף מתנגדי משטר מהעדה הדרוזית שהיו להם שנים
רבות להתאמן, להתחמש בסתר ולחשוב על הנקמה במשטר שטבח את ילדיהם ועוד ועוד.

ומה בהקשר האינטרס הישראלי?

בימים האחרונים נשמעים קולות לא מעטים המעדיפים את “המורתע והחלש” מאשר את הלא נודע. אני גורס, כי הפוך הדבר. השלטון הסורי מהיותו חלש, איפשר לאיראן, חזבאללה ורוסיה לעשות בסוריה כבשלו, פעמים רבות בניגוד מוחלט לאינטרס הישראלי. התקיפות הרבות שבוצעו בסוריה
על יד גורמים עלומים כנגד תעשיית הברחת האמל”ח היו איכותיות והצביעו על יכולות מודיעין וסגירת מעגלי אש ברמה גבוהה ביותר, אך כפי שנוכחנו לראות בזמן מבצע “חיצי הצפון” ממש לא מספיקות. עדות לכך הייתה עשרות אלפי פריטי האמל”ח שנמצאו בכפרים סמוכי הגבול הלבנוני, אמל”ח
שמרביתו הגיע דרך הציר איראן- סוריה – לבנון.
ניתן לומר די בבטחה שבמידה והשלטון האסדי ייפול, ציר זה ייקטע והיכולת של איראן לחמש מחדש את חזבאללה תספוג מכה משמעותית. יתרה מכך ואולי אפילו חשוב מכך, נפילת משטר אסד תהווה מכה עצומה לציר השיעי בכלל וצפויה, להערכתי, להמשיך ולהעצים את רצף המכות שמקבלים
הגורמים הנתמכים על ידי איראן. משמעות נוספת שברגעים אלו עדיין נראית רחוקה מתקשרת לעובדה כי, במזרח התיכון, אין רחמים לחלשים ואיראן כ”ראש הנחש” נתפסת בחודשים האחרונים, לאחר הפגיעות שספגו כוחות הפרוקסי שלה מידי ישראל, כחלשה עד כדי חלשה מאוד (אם כי עדיין
לא נתפסת חלשה מספיק עבור המערב, הלוקה בטעמי ולא בפעם הראשונה בעיוורון אסטרטגי בכל הקשור למזרח התיכון). לא בלתי נתפס הוא לשער, כי הגנרלים האיראניים המצויים בטהרן כרגע עסוקים בהערכות מצב וסקירות איומים על המשטר מבפנים, מאשר בלטכס עצה כיצד לסייע לבן הברית המותקף.

ובאשר לגבול הישראלי – סורי?

צה”ל, כפי שפורסם מעבה כוננות ברמת הגולן ובצדק. נעלמים רבים וחוסר בהירות מחייבים את הצבא להיערך לשלל איומים – אם מפני מיליציות שיעיות המגיעות לסוריה בימים האחרונים ולא ברור האם ברגע של ניסיון להטות את הכף יחליטו דווקא לתקוף את הגבול הישראלי על מנת להסיט
קשב או לחליפין מפני הגעה של מורדים מהצפון, המזוהים עם הפלגים הג’האדיסטים האסלאמיסטים מבית מדרשו של ארגון אלקאעידה.
יחד עם זאת וכפי שגורמים סוריים מדגישים, המשימה המרכזית של ארגוני המורדים השונים, במידה ויתפסו את השלטון, תהיה להסדיר בראש ובראשונה את הפעילות בתוך סוריה עצמה (ארגוני המורדים אינם גוף הומוגני, אלא ארגונים בעלי אידיאולוגיות שונות, מנוגדות שלחלקן סכסוכי דמים
ארוכי ימים), להבין כיצד מנהלים את השליטה במדינה, לדאוג למיליוני האזרחים ולדאוג להבטחת הגבולות של סוריה, קרי להימנע מפתיחת חזיתות חיצוניות (הדבר אף עלה בכרוז שפירסם אתמול חמ”ל המורדים הדרומי בו הבהיר, כי אנשי הדרום יפעלו על מנת להבטיח את שלום הגבולות
מפני כל פעילות עוינת של גורם זה או אחר). משכך, אני סבור כי היקף ההזדמנויות עולה לאין ערוך על היקף הסיכונים (אליהם נדרש להמשיך ולהתכונן) וכי על מדינת ישראל לחשוב מתוך ראייה אסטרטגית על “היום שאחרי” ולחשוב בגדול על היכולת להשפיע ולעצב את מערכת היחסים אל מול הגורמים
הסורים הצפויים לפעול במרחב.
הססנות וחשש מלנקוט עמדה ברורה, עלולים להציב את מדינת ישראל מול מצב בו כל מי שיש לו אינטרס בסוריה יישא וייתן וכפי שמסופר בסיפור הילדים “ורק לאחרונה לא יישאר”.
בכותבי זאת, רוצה לומר כי מבצע “שכנות טובה 2” (זכר למבצע הסיוע ההומניטארי שהופעל ב”עוצבת הבשן” בין השנים 2016- 2018) בגרסה זו או אחרת, רחבה הרבה יותר, המתאים עצמו לצרכי השעה של תושבי החורא (ככל הנראה הרבה פחות טיפול בפצועי מלחמה והרבה יותר סיוע אזרחי ותשתיתי) בהחלט יכול וצריך לרקום עור וגידים.

הכותב הינו סא”ל (מיל’) אייל דרור, משרת מילואים פעיל ב”עוצבת הבשן”, מפקד מנהלת “שכנות טובה” לשעבר – מבצע הסיוע ההומניטארי ומבצע ההשפעה הגדול ביותר שצה”ל ביצע, מחבר הספר “לחבק את האויב” המפרט אודות תהליכי הקמת המנהלת ומרצה בינ”ל בתחומי הגיאו-פוליטיקה בדגש הציר השיעי וסוריה.