ציונות – זו לא מילה גסה

באמצע אוקטובר הותקף מאבטח מלון "לאונרדו קלאב" באילת ע"י עובד שפוטר מעבודתו. לאחר מאבק קצר הצליח התוקף לחטוף את נשקו של המאבטח איתו רצח את סגן שף המלון מר עבד ארמנדו ז"ל. לטיפול באירוע הוזעקה יחידת לוט"ר אילת – יחידת ההשתלטות הדרומית. יחידת עלית זו, המתבססת על אנשי מילואים, עלתה לכותרות השנה במס' הזדמנויות בהם נקראו לסייע לאורך קו הגבול המתחמם. אנו מנצלים אירוע זה בכדי לתת הצצה נדירה ל"שמורת טבע" של ישראל היפה, המקצועית והנותנת.

רקע
הקמת היחידה
לוט"ר אילת הוקמה בתחילת שנות השבעים בעקבות אירוע מעלות. קבוצת אילתים, ברובם יוצאי השירות, הבינו שאירוע בסדר גודל שכזה יכול להתרחש גם בעיר הדרומית המרוחקת ובמידה ויקרה התוצאה תהיה גרועה הרבה יותר מתוצאות האירוע במעלות. המסקנה הייתה שיש להקים במקום יחידת השתלטות שתהיה מסוגלת לתת מענה הולם למקרה שכזה. מי שסייע ועזר בהקמת היחידה היה שירות הביטחון הכללי שסיפק ליחידה החדשה את כלי הנשק וההכשרה הנחוצה לצוות הלוחמים. לאחר מס' שנים, תחת מעטה השירות, לקחה חטיבת אילת דאז את היחידה והיא הפכה ליחידת התערבות צבאית רשמית תחת הסדרה צבאית. עד שנת 1989 מנתה היחידה כמה עשרות בודדות של לוחמים.
בשנת 1989 חודר חייל ירדני את הגבול באזור קיבוץ לוטן. הוא יורה בכמה פועלים בשדה ולוקח בת ערובה איתה הוא מסתגר בתוך מבנה חקלאי בפלחה. כוחות של לוט"ר אילת שהוקפצו לאירוע, סגרו על המבנה והחלו במו"מ מול החייל הירדני. כמו באירועים דומים בעבר אט אט החלו לזרום למקום כל הכוחות המטכ"ליים והחל שלב של "העברת מקל" מהיחידה לכוחות ההשתלטות. הרמטכ"ל דאז דן שומרון, פנה למפקד היחידה ושאל אותו אם הוא יכול לקחת את האירוע (לבצע את ההשתלטות ונטרול החוטף). יש לציין שהיה כאן הימור גדול וזו הפעם הראשונה שמשימה שכזו הוטלה על היחידה. דקה לאחר מכן, המחבל חוסל ובת הערובה חולצה בשלום. אירוע זה היווה את נקודת השינוי והיחידה קיבלה את ההכרה הראשונה ודבר קיומה פורסם לראשונה בתקשורת, אם כי עדיין היא הוגדרה ועד היום מוגדרת כיחידה סודית ביותר. בעקבות האירוע קיבלה היחידה אמצעים ותקציבים נוספים והיא גדלה והתפתחה.
ב-19 בספטמבר 1995 נחטף מטוס של חברת התעופה האיראנית "סאהא אייר" (Saha Air)/ ‏(Kish Air Flight 707). במטוס היו 174 נוסעים ואנשי צוות, והוא הוביל נוסעים מטהרן לאי "קיש" שבמפרץ הפרסי. במהלך הטיסה חטף את המטוס אחד הדיילים, ריזא ג'ברי (Reza Jabari) . ג'ברי ניסה להטיס את המטוס לאירופה, אך במטוס לא היה מספיק דלק לשם כך. ערב הסעודית וירדן סירבו לאפשר לו לנחות ולבסוף הוא הופנה לנחיתה בנמל התעופה "עובדה" בשטח מדינת ישראל.

"תוך דקות הוקפצה היחידה לשדה", מספר סא"ל ת', מפקד היחידה היום ומשמש כמנהל ביטחון באחד הגופים המונחים באילת, "כאשר בשלב הראשון אנו מבינים כי יש מטוס איראני חטוף ומס' מחבלים בתוכו. החלנו בניהול מו"מ שבסופו נכנע החוטף והאירוע הסתיים ללא קורבנות. גם הצלחת אירוע זה נזקפה לטובת היחידה והדבר נתן לנו דחיפה נוספת. אגב – אותו דייל חי ואפילו עובד עד היום באילת".
אירוע חטיפה נוסף בו טיפלה היחידה התחולל ב- 12.11.2000. המדובר בסיפור חטיפתו של מטוס חברת התעופה "וינוקוב אייר ליינז" זמן קצר לאחר שהמריא בדרכו מהעיר "חצ'קאלה", בירת חבל דגסטאן שברוסיה, למוסקבה. החוטף שהתגלה כאדם המעורער בנפשו דרש להטיס את המטוס לתל-אביב.
על המטוס החטוף היו 58 בני אדם: החוטף, עשרה אנשי צוות ו-47 נוסעים, בהם שר של הרפובליקה האוטונומית של דגסטאן, שהיה מלווה במאבטחים חמושים ברובי קלצ'ניקוב. בנוסף להם , ישב במטוס סגן מפקד יחידת "אלפא" של הרוסים המקבילה ליחידת העלית "כח דלתא" האמריקאית. אותו בחור (מוסלמי בן 26) נכנס עם מד לחץ דם (ידענו זאת בדיעבד), לקוקפיט של המטוס ומודיע לקברניט שיש בידו פצצה, שהמטוס חטוף ומבקש להנחיתו בישראל. המטוס מגיע לישראל ומופנה לנחיתה בבסיס "עובדה".
"היחידה מוקפצת לבסיס עובדה ונפרסת סביב המטוס לביצוע תצפיות", מספר סא"ל ת', "אנחנו מזהים אנשים חמושים נעים בתוך המטוס ואנחנו מבינים שיש לנו עסק עם אנשים רציניים. בסופו של דבר החוטף נכנע במו"מ.
לאחר מעשה התברר שבמטוס התחוללה דרמה של טעויות: סגן מפקד יחידת "אלפא", שמבין שחוטפים את המטוס מנסה להגיע לנשקו האישי שנמצא בתא המטען מעליו, המאבטח של המטוס חושב שהוא המחבל, משתלט עליו ואוזק אותו. המאבטחים של השר חושבים שהמאבטח של המטוס הוא המחבל קופצים עליו ואוזקים אותו. בסופו של דבר שני המאבטחים של השר מפטרלים במטוס ואותם אנחנו רואים מהתצפית. סיפור שלם של טעויות בו כולם תיפקדו היטב.
אירוע זה שוב אישש את העובדה שזמן ההגעה של יחידות ההשתלטות המטכ"ליות לאזור זה היה ארוך באופן יחסי ובצה"ל מתקבלת החלטה שהיחידה תעבור מיחידת התערבות ליחידת השתלטות.
משנת 2000 ועד היום היחידה גדלה מאוד. לא נפרט את המספרים מסיבה בטחונית מובנת.. כמובן שיש אירועים נוספים שקצרה היריעה מלהזכיר: חדירת מחבלים ממצרים (סיני), ומירדן ועוד, שחיינים במפרץ.. – לכל אירוע כזה היחידה מוקפצת ומטפלת. כאשר המשימה והמטרה העיקרית היא שחרור בני ערובה באזור אילת. מאחר והיא מיומנת, מאומנת וזמינה ובמשך שנים ליוותה את הכח העיקרי של עוצבת אדום המטפלת באירועים כאלו, מוקפצת היחידה לכל קשת האירועים כולל אירועי בט"ש שהתפתחו לאורך הגבולות. היום היחידה פועלת בכל קשת האירועים ופועלת לא מעט".

אופיה המיוחד של היחידה
"לוט"ר אילת הינה יחידה מיוחדת במינה ולא מעצם ההגדרה הצבאית שלה כ"יחידה מיוחדת", אלא מעצם היותה מורכבת מאנשי מילואים. מראשון הלוחמים ועד אחרון המפקדים- כולנו אנשי מילואים", אומר סא"ל ת', "יש לנו אומנם גרעין כוחות סדיר וקבע מצומצם של תומכי לחימה אשר שומר על השגרה ועל המוכנות ביום יום, אך כלל תפקידי הלחימה מתבסס על אנשי מילואים. השמירה על כשירותה של יחידת השתלטות הינה אתגר לא פשוט. צריך להבין שכאשר היחידה הוגדרה כיחידת השתלטות, הדרישות ממנה זהות לחלוטין לשאר יחידות ההשתלטות הקיימות בצה"ל המתבססות על כוחות סדירים של חיילים בני עשרים. יחידת לוט"ר אילת הינה יחידת ההשתלטות היחידה בצה"ל המורכבת מאנשי מילואים. שמירת הכשירות של לוחם ביחידה מובחרת שכזו דורש מיומנות מאוד גבוהה ברמת לוחמת הפרט, לוחמת הצוות ולוחמת היחידה. אנחנו מדברים על לחימה שבהקשר של עולם האבטחה מדובר על לחימה סלקטיבית, כלומר כל לוחם שמוציא כדור חייב להיות סגור במאה אחוז ולא בתשעים ותשעה אחוז.. – שלכדור שלו יש כתובת ושהיא הכתובת הנכונה.
אני נוהג לומר ללוחמים שלי שתפקדינו אינו להרוג. אנחנו יחידה מצילת חיים. אם כדי להציל חיים צריך להרוג – אז זה מה שנעשה. אבל לזכור קודם כל את המטרה. תפקידינו להציל חיי בני ערובה ולכן הגעה לכזו מיומנות דורש אימון רב וזה באמת הקושי האמיתי".

מסלול חייל ביחידה
"לוחם ביחידה חייב להיות יוצא יחידה קרבית ולאו דווקא יחידה מיוחדת. אני מדבר על יחידות כמו גולני, גבעתי ויחידות חי"ר אחרות. דרישה נוספת היא מגורים באילת והערבה והעיקר להיות מספיק 'שרוט' על מנת לשלם את התשלום שנגבה ממי שמגיע ליחידה. התשלום נגבה יום-יום שנה-שנה ולכן חשוב שהמועמד יהיה רציני ושהגיע אלינו מהסיבות הנכונות (הרצון לתרום, הרצון להגן, הן על הבית והן על המולדת) ולא דווקא מהרצון להיות רמבו ולהצטלם..
לאחר שאנו מבינים שהמועמד מגיע מהסיבות הנכונות מגיע השלב של הסינון הבטחוני. שם מתחיל הליך נשירה מסוים. סינון נוסף מתקיים בשלב הבדיקות הרפואיות והכשירות הגופנית. אז מגיע הקורס שהוא קורס טרור שמתקיים ב"בית הספר לטרור" והזהה לקורס שמבצע לוחם בגיל 18 אשר מתגייס לשייטת או לסיירת מטכ"ל, ללא שמץ של הנחה. למעשה, אנחנו שולחים נציג מהיחידה לוודא שמפקדי ביה"ס לא עושים שום הנחה לאנשי יחידות המילואים, מכיוון שלעתים מדובר במדריכים בני 19 או 20 כאשר הלוחמים שלנו הם בני 30 ולעתים גם בדרגות בכירות (סרן, רס"ן), אגב בהנחיה הוא מוריד את הדרגות עד לסיום הקורס, ולא תמיד קל למדריכים להתנהל מולם כפי שהם מתנהלים מול היחידות האחרות. ההנחה היחידה שאנו דורשים וגם מקבלים זה שהמועמדים שלנו לא עושים תורנויות שמירה ומטבח מכיוון שעומד לרשותנו פרק זמן מאוד קצר של אימונים ואנו מעוניינים לנצל את מלוא פרק הזמן באימונים לצורך זה.
קורס כזה נמשך כארבעה שבועות. אם המועמד סיים את הקורס בהצלחה הוא מגיע ליחידה לעוד שנתיים של הכשרה לא רציפה (במסגרת מילואים), המבוצעת ע"י צוות הדרכה של היחידה ורק אז הוא יוגדר כלוחם מן המניין. לאחר שנתיים רוב האנשים מתייצבים ומוצאים את מקומם בתוך הצוות- כל אחד על פי כישוריו. צורת החניכה מאוד אישית. כל לוחם חדש מקבל לוחם ותיק שחונך אותו במהלך כל השנתיים האלו ומלווה אותו עד לסיום ההכשרה.
לצערי הרב, אחוז הנשר ביחידה הוא גבוה מאוד. שלוש שנים לאחר התהליך הראשוני ועד לקבלת הלוחם כ'מוצר מוגמר', אם התחלנו לדוגמא עם עשרים וארבעה אנשים וסיימנו עם כ- שישה אנשים – זה נחשב להקמה מוצלחת".

איך מתבצע הליך ההקמה של צוות חדש?
"זו הקמה ייעודית והגיוס הוא גיוס בצוותים. גילינו לאורך השנים, שאנשי המילואים יותר רציניים. כאשר אתה מצוות אותם כצוות נפרד ומגובש חברתית".

האם לכל צוות יעוד מקצועי שונה?
"יש צוותים ייעודיים ומקצועיים כמו צוות 'הקופים' שעושה את 'עבודות הגובה'. אם מגויס מגלה אתלטיות מוגברת וחוסר פחד מגבהים הוא יצוות בצוות כזה. הם לא נשארים כצוות לאחר ההכשרה. במהלך כל ההקמה מלווים מפקדי הצוותים את הלוחמים ומסמנים להם את הלוחמים שהם רוצים לקבל אליהם. אני צריך להחליט מי הולך לאן ואז מתפזר צוות ההקמה לתוך צוותי היחידה".

איך שומרים על כשירות מבצעית של מילואימניקים?
"היחידה אימצה לעצמה מודל מילואים ייחודי. הדבר היחידי שקרוב אליו בצה"ל זה איש צוות אוויר/טייס. אנחנו לוקחים את 'בנק הימ"מ' (ימי המילואים) שלא נפרטו מסיבות מובנות, אך אציין כי יש מפקדי חטיבות במילואים שמקנאים בכמות הימ"מ שלנו.. אנחנו לוקחים את אותו בנק ימ"מ ומפזרים אותו לאורך השנה. לוחם ביחידה, נמצא במילואים אחת לשבועיים בסוג כזה או אחר של אימון. כאשר מפקד צוות מבקש לבצע אימון צוותי הוא עושה סבב טלפוני, מתאם בין האנשים את היום והשעה שמתאימים למקסימום האנשים ומבצעים אימון, מסיימים וחוזרים הביתה. האימון הוא באזור העיר. האימון השני הוא אימון יחידתי – אחת לחודש וחצי נפגשים במסגרת היחידה למשך שלושה ימים ואז, מרמת הפרט ועד לרמת היחידה, מתרגלים את שלל יכולות היחידה. האימון השלישי הוא אימון שבועי שקורה פעמיים בשנה, אז אנו עולים למתקנים במרכז הארץ וכשזה קורה הצבא מוריד לפה יחידה שמחליפה אותנו לאותו שבוע, כאשר אנחנו לא נמצאים.
מעבר לכך יש כשירות ייעודית של הצוותים המקצועיים. מראש מובהר למי שמצטרף לצוות זה, שהוא צריך לעבור הכשרות נוספות כדי לשנות או לשמר את הכשירות המקצועית בתחום ההכשרות של הצוות שלו. בלי לעשות יותר מדי חשבון זה יוצא כמה עשרות של ימי מילואים בשנה.
זה המחיר שצריך 'לשלם' בכדי לשמור על הכשירות הנדרשת מאיתנו. אנשים שמיומנים בלחימת אקדח, מבינים שעל מנת לשלוף אקדח, תוך כדי לחימה ומאמץ פיזי ולהצליח להוציא כדור מדויק בתוך ריכוז קהל ולפגוע במטרה מאוד סלקטיבית, צריך להיות מאוד מיומן. הלוחמים בהחלט יודעים לעשות את זה וזאת בשל כמות ימי המילואים והפיזור שלהם לאורך השנה".

המעבר משגרה לחירום
"בהגדרה, אנו נדרשים תוך מס' דקות לא רב לעבור ממצב של אזרחים למצב של לוחמים על ציודם ולהיכנס ללחימה. בכל עת בו מוכרז מצב חירום כלל אנשי היחידה מגויסים והופכים מאזרחים לחיילים. באותו רגע הם מגויסים לצו 8. ללא כל מסמך. רק הודעה בביפר. הלוחם מתייצב למקום שנאמר לו. זה אתגר לא קטן, הן ברמה האישית והן ליחידה כמכלול".

שמירה על כושר גופני
"אני מאמין שאם יעשו לנו תחרות כושר מול אחת היחידות המשתלטות האחרות אנחנו נפסיד. אבל שלא תבין מדבריי שהאנשים אינם בכושר. האנשים נדרשים לעמוד בבוחן 'בראור' תקופתי. אם הלוחם לא עבר את הבוחן הראשון – ניחא. לא עבר את השני – הוא יוצא מכשירות. זה מחייב את האנשים לשמור על כושר גופני גם בזמנם הפרטי .
אנחנו מתאמנים עם יחידות אחרות, ופה אתה רואה איך היתרון מבחינת הבגרות של האנשים מכסה על הכושר הגופני. זמן תפקיד ממוצע ביחידה נע בין 15-20 שנה והלוחם מגיע בזמן זה לרמת התמקצעות מאוד גבוהה".

עמוד השדרה של הצבא
ישנה דילמה המלווה את קובעי המדיניות משך השנים והיא נסבה סביב השאלה האם להפעיל כוחות מקצועיים שזו להם עבודתם ככוחות הימ"מ לבין הפעלת מסגרות צבאיות סדירות. הדילמה היא סביב היותם של אנשי הימ"מ בעלי משפחות וילדים והרצון שלא להעמידם בפני הסכנה. דילמה זו עלתה לדיון, הן בפרשת "קו 300" והן באירוע "אוטובוס האימהות" ליד דימונה. כיצד, אם בכלל, בא נושא זה לידי ביטוי ביחידה כשלכם?
"זה לא בא לידי ביטוי. נקודה. לאנשיי ולי אין בעיה לבצע כל משימה ואנו מודעים היטב לסכנות. אולי ישנה דילמה אצל קובעי המדיניות, אך לטעמי זה מחסום תודעתי. אין לו שום קשר למציאות. למי ששכח: 'צבא הגנה לישראל' הוא צבא מילואים. תפקידו של הצבא הסדיר הוא להחזיק את ה'מתרס' עד הגעת צבא המילואים למס' שעות או מס' ימים. מי שניצח במלחמות ישראל היה צבא המילואים ולפעמים גם בצבא שוכחים את זה. אנחנו עדיין עמוד השדרה של הצבא".

האם בדומה לימ"מ אתם נדרשים לתת מענה גם בעניינים אזרחיים?
"באופן מפתיע או שלא מפתיע, אם נסתכל בצורה רחבה על כל גופי ההתנדבות בעיר אילת; יחידות החילוץ למיניהן, מתנדבים בעמותות כאלו או אחרות, אתה תמצא שם מתאם די ברור בין השירות ביחידה לבין ההתנדבות במקומות האלו".

האם במקרי שוד בנק לדוגמא, כאשר מעורבים בני ערובה, או כפי שקרה לאחרונה, בעל שהתבצר עם ילדיו ואיים לפוצץ את הבית – האם היחידה תמצא את עצמה מתערבת?
"לא מזמן באילת, היה שוד אלים שכלל ירי ובמהלכו נהרג אחד השודדים. איתרע מזלו של השודד, שבניידת שנסעה מאחור היו שני לוחמים של היחידה המשרתים גם כשוטרים. אחד מהם הוא צלף. בוא נאמר שלא היו לו הרבה סיכויים כאשר הוא ניסה לירות עליהם. מכאן ולשאלתך אם נתערב? – לא במסגרת היחידה הרשמית אבל זה יכול להיות אפשרי.
במשטרת אילת אין כוח זמין ומיומן/ימ"מ לטיפול באירועי פח"ע, לכן בהינתן אירוע בתוך העיר אילת אנו נפעל תחילת ת"פ המרחב, לאחר מכן ת"פ האוגדה ואנחנו יודעים לעבוד, הן תחת המשטרה והן תחת הצבא מול פח"ע. בהיבט הפלילי יצא לנו לסייע מול מתבצרים כאלו ואחרים ואנו מפעילים באירועים מסוג זה את המיומנויות הלא קטלניות שלנו כגון; הגעת צוות משא ומתן שלנו, סיוע לוגיסטי/מודיעני באמצעי איסוף המודיעין שיש לנו במרחב, אבל לא נפעיל כח קטלני מכיוון שהמנדט שלנו כחיילי צה"ל לא מאפשר לנו לפעול מול אזרחי ישראל בתצורת לחימה".

האם היחידה נדרשת לשמור על כשירות לחירום בזמן מלחמה?
"אינני יכול לדבר על תוכניות אופרטיביות. אבל בהחלט יש ייעוד בחירום כמו לרוב היחידות הצה"ליות. בשגרה המנדט שלנו להוות יחידת השתלטות לעיר אילת ולסביבתה; הערבה, הערבה התיכונה עד מלונות ים המלח כולל. יש לנו צוות שיושב הן ביישובי הערבה התיכונית והן ביישובי הערבה הדרומית שמורכב מבני היישובים".

מה זה אומר באמת להיות לוחם בלוט"ר אילת ואני מתייחס לאופי היחידה?
"כל המפקדים ביחידה ואנוכי לא הגענו כמפקדים. אני התגייסת כלוחם (קצין) ושירתתי כשנתיים עד שהפכתי למפקד צוות, סגן מפקד היחידה. בהחלט יכול להיות מצב בו מפקד צוות הוא בדרגתו הצבאית רב סמל כאשר לוחמיו בדרגות סרן ורס"ן. לרוב לא הולכים כאן עם דרגות צבאיות בכלל.
ייחוד נוסף הינו נושא המשמעת האישית. מעולם לא שפטתי חייל ביחידה. זה בכלל לא עולה על דעתי שאתן פקודה והיא לא תתקיים כלשונה ללא היסוס וללא כל שאלה. זה בכלל לא נתפס אצלנו. לא עושים אצלנו דברים כאלה.
אנשים לא עוזבים את העיר אילת מכיוון שמשמעות הדבר היא לעזוב את היחידה. אתן לך דוגמא: בחגים כולם יורדים לנפוש באילת. מה עושים האילתים בחגים? – עולים לנפוש בצפון. המבנה הדמוגרפי בעיר אילת הוא כזה שמרבית האילתים אינם אילתים שורשיים ולרבים ישנה משפחה בצפון. יש לנו רשימת כוננות לחגים. יש מס' מסוים של אנשים בצוות שצריך להישאר בזמן החגים ואני קובע עד איזה מספר אפשר לרדת. ז"א שלא יותר משלושה לוחמים מכל צוות יכולים לצאת בחג מהעיר. כל היתר חייבים להישאר בעיר. לך תסביר למשפחה שאתה חייבים להישאר בעיר וזאת ללא צו מילואים שקיבלת והכל תוך התנדבות ומרצון.

דוגמה נוספת לאופי היחידה הינה ההשקעה בציוד האישי והיחידתי. כל העבודות הפנימיות שנדרשות להיעשות ביחידה נעשות על ידי אנשי הצוות ואני מדבר על עבודות מסגרות, רצפות וכו' – כל אחד עושה בתחום שהוא מבין בו את מה שצריך. בלי שיבקשו מהם או יחייבו אותם. שוב – לגמרי מרצון. וכך אם מתפנות לאיש צוות כמה שעות, הוא עולה ליחידה כדי לראות אם צריך לעשות משהו.
ביחידה קורות תופעות שמתרחשות ברוב מערך המילואים, אבל אצלנו הן מאוד מוקצנות. לדוגמא: מנכ'ל בית מלון מגיע למילואים, פושט מעליו את החליפה והופך להיות חייל כאשר עובד אחזקה שלו בשגרה אומר לו מה לעשות, ובסוף האימון מתחלפים התפקידים והם חוזרים לשגרה והם חיים עם זה בשלום ובשלווה. אנחנו משתדלים כיחידה לקיים פעילות משותפת למשפחה; לנשים ולילדים שכן בל נשכח, גם המשפחה משלמת מחיר ונשות אנשי היחידה תורמות לא פחות ואנו משתדלים לפחות פעם בשנה להוקיר זאת".

בשנה שעברה השתתפה היחידה באירוע בכביש 12 . כיצד אתה מסכם אירוע זה?
"אירוע רע, בסופו של דבר תפקידנו הוא להציל אזרחים. במקרה הזה, לצערי, הגענו מאוחר מדי והיו אזרחים שכבר לא יכולנו להציל. האם יכולנו לעשות את זה אחרת? – אני לא זה שיכול לתת על זה את התשובה, אם כי אני חושב, שנתוני הפתיחה לא היו טובים ואני חושב שעשינו ככל שיכולנו. האירוע תפס אותי בתפקידי האזרחי כאשר אני ישוב אל השולחן. מרחק 17 ק"מ נסיעה ו-12 דקות מהרגע שקמתי מהשולחן עד שמצאתי את עצמי בלחימה. אתה יושב במשרד עם אג'נדה אזרחית לחלוטין, הטלפון מצלצל, אתה עולה לרכב, טס לכיוון, 'קוטף' את הציוד בדרך, ממשיך 'לטוס', יורד מהרכב ונכנס ללחימה. זה קורה מהר מאוד.
12 דקות לאחר שקיבלנו קריאה אנחנו מגיעים למקום ומקבלים דיווח ראשוני על ירי בכביש 12 שמגיע מעיתונאי, המתקשר ללוחם ביחידה ושואל אם הוא יודע על זה משהו, שניות ספורות לאחר מכן מתקבל טלפון מחמ'ל האוגדה. החיילים/אנשים בתוך האוטובוס מצלצלים קודם למשפחות ולכן הדיווח יוצא למעגל החיצוני ורק לאחר מכן לתוך החמ"ל. לאחר מכן מקבלים דיווח רשמי, לא ממוקד, לפיו ישנו ירי בציר 12 על אוטובוס ושיש נפגעים באוטובוס. הצוות 'פורק' ליד האוטובוס הראשון כי מניחים ששם ההיתקלות, מבינים שלא וממשיכים הלאה. תוך כדי תנועה צפונה מזהים ענן עשן רציני המסמן לנו את אזור התקרית. זה האוטובוס שהתפוצץ. הצוות 'פורק' מחדש. חוברים לסמח"ט שהוא המפקד הבכיר בשטח. מנסים להבין מה קורה. יש לא מעט אי ודאות בזמן הזה. לא סגורים אם יש חטופים או לא וברור שיש הרוג. איפה המחבלים? איפה האזרחים? איפה כוחותינו? – לא ברור. מתקבלת פקודה מאוד פשוטה. נוע נוע. נתקלת-נלחמת".

זו לא משימת השתלטות. זו לוחמת חי"ר. מדוע דווקא אתם?
"מדוע אנחנו? שאלה כזו אינה נמצאת בלקסיקון שלנו.. – היה ברור שאנחנו מובילים את הכח קדימה. אנשים הגיעו. קיבלנו אירוע. יש לחימה. אנחנו מכירים דרך אחת. אתה מגיע ליריב – נטרל אותו!
בסופו של דבר, אני חייב לציין שמהר מאוד מצטרף אלינו צוות של הימ"מ. כאן דרך אגב, אתה רואה את החיבור של הגיל-ותק-תפקיד וה'סטייט אוף מיינד' – כאשר יש יריב בעין מצמצמים טווח ומסיימים.. – היחידות, הצוותים, כתף אל כתף מחסלים לא מעט מחבלים. משהו כמו 10 דקות לחימה מסיבית ובה נהרגים לפחות 6-7 מחבלים. כאן מסתיים האקט הראשון של הלחימה. מתחיל שלב טיפול בנפגעים, בסריקות, 'הכלת האירוע', הבנה שאין חטופים, שאין עוד מחבלים שחדרו לשטחנו, החל שלב דוברות ראשוני מול הצבא/המשטרה המצרי במטרה להבין מה קורה, כל אחד עושה סדר בכוחותיו ומבינים מי נמצא, בודקים מה קורה מבחינה מקומית ברמת מפקדים מקומיים.
לקראת החשכה, מתחיל שלב ב', מסתבר שבשטח מצרים מסתתרים עוד מס' מחבלים (הם נמצאים במזרח ואנחנו במערב), ויש לציין שבאופן מאוד מקצועי הם מחכים שהשמש תשקע וכך, כאשר השמש נמצאת בקו העיניים שלנו, הם פותחים באש ולצערי לוחם הימ"מ נפצע ונהרג. ברמה המקצועית אם אני מסכם את האירוע, היחידה פעלה כמו שאני מצפה ממנה. מבחינת הלוחמים זה אירוע לא פשוט. אתה מגיע ורואה אזרחים הרוגים. מבחינתנו – אזרחים הרוגים זה גרוע מחיילים הרוגים".