שיקום וחזרה לשגרה

מערך המודיעין של צה"ל והשב"כ ורבות מהמסגרות המבצעיות מרמת המחלקה ועד הרמטכ"ל כשלו כישלון מחפיר ב-7 באוקטובר. כישלון נוראי שכבר עלה בחייהם של קרוב ל-2000 אזרחים וחיילים, 3000 פצועים שלא יחזרו לשירות צבאי, למעלה מ-230 חטופים. כישלון זה פגע קשה במוניטין, בכח ההרתעה של ישראל ובביטחון האישי של האזרחים וגרם לנזק כלכלי בל יתואר. אך יש לזכור כי אותם מפקדים שכשלו הם מטובי בנינו ובנותינו, אנשים שתרמו את מיטב שנותיהם לביטחון ישראל, לקחו אחריות והכריזו כי ברגע שהדבר יתאפשר הם יעזבו את תפקידם. על ההתמודדות עם הרגשת הכישלון האישי, הצורך לשקם את היחידות ובמקביל להמשיך לפקד ולהוביל בראיון שביצענו עם שלמה הרנוי שנקרא לפקד על היחידה לאבטחת אישים לאחר רצח ראש הממשלה יצחק רבין.

ראיין וערך: עירד גיל

בתמונה: שלמה הרנוי

שלמה הרנוי, שירת באגף האבטחה במשך 25 שנה ופרש מהשירות בשנת 2003 כאשר בתפקיד האחרון שימש כראש היחידה לאבטחת אישים בזמן כהונתו של ראש הממשלה דאז, אריק שרון. בשנת 1995 יצא לשליחות כרמב"ח אמריקה הלטינית ומשרדו נקבע בבואנוס איירס. שם גם היה ב-4 בנובמבר. "שבוע אחרי הרצח נתבקשתי על ידי ראש השב"כ דאז, כרמי גילון, לחזור עוד באותו ערב ארצה, במטרה להיות ראש היחידה המבצעית של החטיבה לאבטחת אישים. יחד איתי הגיע ראש חטיבה חדש שהיה ללא רקע באבטחת אישים אבל עם ניסיון מבצעי ופיקודי מרשים ביותר וזאת במטרה לארגן את היחידה ולכתוב תפיסת אבטחה מחודשת. היחידה הייתה במשבר קשה מאוד – ניהולית ופיקודית. גם המאבטחים עצמם חוו משבר אישי ונפשי משמעותי.

ההלם הראשון

"כאשר הגעתי ליחידה, כשבוע ימים לאחר הרצח מצאתי יחידה בכאוס מוחלט אשר נמשך כשבועיים עד שהתעשתנו. להזכירך, יש לציין כי היחידה נערכה טרום הגעתי למבצע האבטחה הגדול ביותר שידעה היחידה עד אז ואני מדבר על אירוע הלוויה אליה הגיעו מאות מנהיגים מכל העולם".

ההתעשתות

"בשבועיים הראשונים עשיתי באופן אישי טעויות רבות וזאת בשל העובדה כי לא ידעתי במה להתמקד. רציתי לעשות הכל אבל לא הייתה לנו תוכנית מוסדרת לניהול משבר כזה דרמטי. צריך לזכור שבשונה ממה שקרה עכשיו בצבא ובשב"כ, רוב בעלי התפקידים המהותיים אצלנו החל מראש אגף האבטחה, ראש היחידה, ראש ענף מבצעים – הושעו מתפקידם. מי שנותר היה צעיר מאוד יחסית והיה משבר אמון משמעותי מאוד מצד השטח ומצד המפקדים הזוטרים אל מול ההנהלה הבכירה של היחידה והוטחו האשמות אישיות. למעשה, מי שנטל את הפיקוד ובניית התו"ל באותם רגעי חירום היו המפקדים הזוטרים שלקחו את המושכות לידיים. מניח שהצלחתי להתעשת הרבה בזכות ר' החטיבה החדש אשר מיקד אותי בסופו של דבר בשני תחומים: האחד – בניית תפיסת אבטחה, תו"ל וטרמינולוגיה ברורים ומעודכנים. השני – תיכנון מבצעי לכל סוגי מבצעי האבטחה בהתאמה להנחות העבודה שקבענו והגדרת כל איומים הרלוונטיים לאבטחת אישים במדינת ישראל ומרכיבי המענה האבטחתי מול כל איום".

חטא ההיבריס

"השאלה שכל הזמן ניקרה במוחנו הייתה: 'איך יכול להיות שהיחידה הזו, מהטובות בישראל, שיש לה מסורת ארוכה ומערך של אנשים טובים, כשלה כישלון מחפיר במשימה המרכזית שלשמה הוקמה'. להבנתי הגורם הראשון, בין שלל התנאים להובלת הכשל, היה 'חטא ההיבריס': חטא היוהרה, והגאווה או כפי שהגדיר זאת העיתונאי רונן ברגמן בהקשר של המלחמה הנוכחית זאת – היוהרה המסמאת אשר מושרשת אצלנו הצברים מאז הקמת המדינה ואולי מהעובדה שאבטחת אישים הוא תפקיד שבמסגרתו נדבק אליך 'אבק כוכבים', מה שיכול להביא אותך למקומות לא נכונים. חטא ההיבריס מתבטא גם בעצם המחשבה שאין לנו מה ללמוד מאחרים ולכן אנחנו אפילו לא בוחנים את התפיסה שלנו..".

החובה לבקרה עצמית

בחינה מתמדת של תפיסת אבטחה או קונספט אבטחה היא תנאי יסוד בכל מערכת והיא הייתה מחויבת המציאות בתקופה שקדמה לרצח. היום אנו יודעים שבחודשים שקדמו לרצח הייתה עלייה דרמטית של האיום שהגיע מקרב גורמים מיליטנטים בימין הקיצוני. איום זה היה ידוע ליחידה אך לא הביא לשינוי המתבקש בתפיסת ההפעלה והשאלה המתבקשת כמו בימים אלו היא: איך יתכן שאנשים נבונים ומקצועיים הרואים את המידע מול עיניהם נשארים עם אותה תפיסת הפעלה?

"אני מניח שזו מגבלה אישית" אומר הרנוי, "אם אתה חושב שאתה הכי טוב בעולם, מאמין כל כך בתפיסה שלך – למה שתשנה אותה? אתה עשוי לשנות תפיסת אבטחה רק אם תהיה פתוח לקבלת ביקורת חיצונית של גורמים מעליך או של זוטרים ממך".

הפרדת הרשויות

אחד המרכיבים החשובים באגף אבטחה בשב"כ אשר דווקא ביחידה לאבטחת אישים לא בא לידי ביטוי הוא "המשולש הקדוש" שמשמעותו הפרדה מבנית בין שלושת המרכיבים הבאים: ההנחיה וההכוונה, הביצוע בשטח והביקורת. הפרדה זאת רלוונטית לכל תחום מבצעי אבל חשובה באופן מהותי לתחום האבטחה לאור חשיבותו הדרמטית של מבחן התהליך. למבחן התוצאה, במיוחד באבטחה אישים, אין כבר משמעות. אחד הדברים הראשונים ששונו בעקבות הרצח היה הפרדה שבוצעה בין שלושת המרכיבים הבאים: הנחיה והכוונה, יחידות הביצוע ומערך הבקרה.

הצורך בפלורליזם מחשבתי

"בעיה נוספת שתרמה למחדל נבעה, לדעתי, מהיעדר ניסיון רב תחומי של המנהלים בארגון. כולם צמחו ביחידה לאבטחת אישים ולא היה להם ניסיון כמנהלים בתפקיד אחר. זה מרכיב חשוב מאוד כאשר אתה בא לעשות שינוי קונספטואלי".

הכשל המודיעיני

רצח רבין הוא כשל אבטחתי חריף אבל גם כשל מודיעיני חריף. למרות שאבטחה צריכה לצאת מנקודת מוצא שאין לה מודיעין ולהיערך לאיומי הייחוס הרלוונטיים להגדרתה, כמובן במגבלות התקציב והמשאבים. מודיעין נועד לתחזק, לתגבר ולהגביר ערנות כמו גם לסייע בקביעת איומי הייחוס. בראיה היסטורית רוב המחדלים הגדולים קרו בגלל היעדר מודיעין או הערכה שגויה של המודיעין. "בהקשר זה הייתה בעיה נוספת; באותם ימים ליחידה לאבטחת אישים לא היה דסק מודיעיני אינטגרטיבי, שצריך לעסוק בהכוונת איסוף מודיעין, בטיפול בידיעות מודיעיניות והעמקתן.

דוגמא קלאסית לבעיה זו ניתן לראות בטיפול שהיה בידיעה שהגיעה לאגף היהודי בשב"כ בדבר יגאל עמיר, כמה שבועות קודם לרצח. ידיעה זו טופלה באופן גרוע ומביש והועברה בצורת פראפראזה ליחידה לאבטחת אישים. חוץ מלשמוע ש'תימני קטן אמר בשירותים שהוא רוצה לרצוח את ראש הממשלה' – אף אחד לא עשה עם זה כלום, חוץ ממשטרת מחוז ירושלים שתחקרה את המודיע אך מבחינת השב"כ שום דבר משמעותי לא נעשה. אם ידיעה כזו הייתה מגיעה היום ליחידה לאבטחת אישים – הייתה נעשית עבודה אחרת לגמרי".

אני מבקש לשמוע ממך, כמי שנקרא לתחקר את הסיבות לכישלון מחד ולטפל בשיקום היחידה, מאידך – כיצד אתה מבין את הסיבות לכשל של השביעי באוקטובר ומה אתה ממליץ למפקדים של הצבא ולשירותי המודיעין שייאלצו לתחקר ולשקם את היחידות שכשלו.

"הכישלון של השביעי באוקטובר אכן דומה מבחינות רבות לכישלון היחידה בנובמבר 1995. בראש ובראשונה מדובר על כשל מודיעיני חריף, אבל לא פחות בכשל מבצעי שלדעתי חריף אף יותר. אמנה כמה סיבות לכך; המערכת הצבאית לא הייתה ערוכה כנדרש על בסיס העיקרון שאמרתי קודם; שאבטחה, או במקרה זה הגנת הגבולות, הישובים ובסיסי צה"ל, צריכה לצאת מנקודת מוצא שאין לה מודיעין ולהיערך לאיומי הייחוס הרלוונטיים. התקלה השנייה נובעת מהיעדר מעגל אבטחה שני וזאת על בסיס ההנחה שמעגל האבטחה הראשון, שבמקרה הזה היה הגדר והתצפיות וכל המערכות מסביב – ייכשלו. לצערנו, ברוב המקרים המעגל השני כשל ובמקרים רבים כלל לא היה קיים".

אבטחה זה מקצוע

כל מה שנאמר רק מוכיח שהצבא לא יודע לאבטח, זה לא תחום שהוא מבין בו ואולי גם לא צריך להבין בו. מאחר והוא ממוקד בלחימה. אי לכך, או שמחליטים, אחת ולתמיד, להקים מערך אבטחה מקצועי בצה"ל או שמסתמכים על גופי אבטחה חיצוניים שייעצו או ינהלו. על הצבא לזכור שתורת "ההגנה" אינה תורת "האבטחה".

"בשבועיים האחרונים ביקרתי בבסיס צה"לי של חטיבה מרחבית", מספר הרנוי. "לשמחתי היו שם חיילים בצו 8 ערניים והשמירה הייתה טובה, אבל רמת המיגון של הבסיס שקרוב לגבול היא עלובה שאינה עומדת ברמה הכי בסיסית של מתקן שאמור להיות מאובטח".

ניהול משברים

"דמוקרטיה משברית צריכה דמוקרטור חזק", דוד בן גוריון.

"לדעתי, אחת ההחלטות הנכונות שקיבלו בארגון היה למנות לחטיבה מפקד שהגיע מחוץ ליחידה. להזכירך גם לראש השב"כ מינו את האלוף עמי אילון שהגיע מהצבא. כאשר אותו מפקד שאני לא יכול לנקוב בשמו ראה את הקושי שלי בהתמקדות הוא נכנס אליי לחדר וכתב על לוח שתי שורות; בניית תפיסה ותו"ל חדשים ותכנון מבצעי למבצעי אבטחה. 'ביתר הנושאים', הוא אמר לי, 'אנחנו נטפל'. שני משפטים אלו מיקדו אותי ואפשרו לי להצליח.

יש הרבה תאוריות של ניהול בכלל ושל ניהול משברים במיוחד; יש תאוריות על מנהל מבזר, דומיננטי, וזה שמחליט לבד – בהתחלה הייתי עושה דיונים, הייתי פלורליסטי – עד שהחלטתי שאני חייב לקבל החלטות יחד עם סגני שמוליק ששון, שהיה לו חלק נכבד בהתאוששות מהמשבר וזאת באופן ריכוזי ומיידי, כמובן עם המנהלים שמעליי. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הינה הגדרת הטרמינולוגיה ונהלי השת"פ עם משטרת ישראל במבצעי אבטחה פומביים. הגדרות אלה ערכנו שנינו לבד ללא ביצוע כל דיון בנושא ובפגישה לילית שערכנו במחוז ת"א משטרת ישראל, יחד עם המפכ"ל לשעבר משה קראדי שהיה אז רמ"ח מבצעים במטא"ר וניצב (גימ') אבי בן חמו שהיה אז קצין אג"מ מחוז ת"א סיכמנו מרכיבים אלה שהייתה להם השפעה מהותית (עד היום) והיוו את הבסיס לתפיסת האבטחה וניהול מבצעי אבטחת אישים במדינת ישראל".

לאור ניסיונך מה היית ממליץ עכשיו למפקדי הצבא לעשות?

"היכן שטעינו אנחנו כנראה יודעים – הכוחות שהיו צריכים להיות בשטח לא היו ואלו שהיו לא היו ערוכים. בהקשר האנושי, אני מאמין קטן מאוד בהדחת מנהלים. גם אחרי מחדל, ואולי אף להיפך. אותם מנהלים שכשלו יפיקו הכי הרבה לקחים מהכשל שלהם ויידעו לתקן וליישם. הרבה יותר מאלו שיבואו בעקבותיהם. בסך הכל מדובר באנשים טובים, נאמנים ומסורים שכנראה גם היו מפקדים טובים אחרת לא היו מגיעים לאן שהגיעו".

אתה חושב שהכישלון של המודיעין והצבא הוא שוב כישלון שנובע מחטא היוהרה המסמאת?

"בפירוש. כשאתה מתייחס לאויב שלך בזלזול אזי מקורו ביוהרה מסמאת. ביום כיפור הכישלון נבע, בין היתר, מאותה סיבה. אם לא תתייחס ליריב שלך באופן הראוי אתה תיפול שכן היריב מתפתח, הופך למתוחכם יותר ופיקח יותר ולעולם הבעיה תהיה בהערכת הכוונות".

אמרת קודם שאחת הבעיות היא בהיעדר ידע והבנה בתחום האבטחה – מה היית ממליץ לצבא לעשות בתחום זה?

"כפי שאמרתי, ראשית – יש לבנות קונספט שמתאים לאיומים שלהערכתם יכולים לקרות, לא לפי מודיעין ולהיערך כך שניתן לתת מענה לאותם איומים. שנית – הצבא צריך להקים מערך אבטחה מקצועי שמבוסס על השילוב של הנחיה, ביצוע ובקרה".

נסיים את הראיון בקצת אקטואליה. בחודש שעבר ראש השב"כ הוזעק לבית ראש הממשלה בעקבות המהומות שהיו בסמוך. האם לדעתך יש היום איום ממשי על רוה"מ?

"התראיינתי בנושא לא מעט בימים האחרונים. ההפגנה הייתה אלימה. מעגל משטרתי ראשון קרס ולהערכתי גם בגלל רמת הרגישות מול משפחות החטופים, אבל לא רק. זה קרה בהיסטוריה הרבה פעמים וזה יקרה גם בעתיד, לצערי. בשום שלב באירוע זה מעגלי האבטחה של השב"כ לא נפגעו  ולא הייתה סכנה לחיי ראש הממשלה. כל הדרמות שסביב זה הן אולי חשובות אבל הן מאותגרות פוליטית. ראש השב"כ הגיע, להערכתי, בגלל הרגישות הגבוהה למשפחות החטופים וזה היה נכון שהוא הפסיק דיון שהיה בו והגיע.

בתור האזרח שלמה הרנוי ולא בתור ראש היחידה לאבטחת אישים לשעבר, ואמרתי את זה גם בראיונות: אם הייתי אבא של חטופה שיושבת בעזה ויודע שכל בוקר היא נאנסת, מושפלת ומורעבת, ואולי אפילו רצחו אותה כבר – גם אני הייתי נוהג בצורה אלימה, למרות שזה מנוגד לחוק. מהן האפשרויות שלי אחרי הכל?.."

מה אם המפגינים היו פורצים והיו מגיעים למפגש מול קני האקדח של אנשי השב"כ. האם ההנחיה היא לפתוח באש?

"זו התמודדות מורכבת מאוד. בשנת 1996 הייתה הפגנה של עולי אתיופיה בעקבות נושא תרומות הדם והיו שם התמודדויות אלימות ברגע מסוים המפגינים חדרו מספר מעגלים, כולל את המעגל של גדר משרד ראש הממשלה. כמה מהמפגינים אף שלפו סכינים מול מאבטח. לאור אירוע זה נכתבה תפיסה שלמה להתמודדות עם המון אלים שמתפרץ. לתפיסה הזו יש קווים אדומים. כך זה היה בתקופתי בכל אופן. הקו האדום הוא כאשר המפגינים חוצים את הקו שהוגדר ומתקיימת סכנת חיים לאישיות המאובטחת ואז ההנחיה היא לפתוח באש כמובן רק עם זה האמצעי האחרון שיכול למנוע את הפגיעה באישיות המאובטחת".

תרצה לומר משהו לסיכום?

"אני חוזר ואומר: יש לשמור תמיד על ערנות ולנתח את האיומים. אלו שני נושאים שהם העיקר באבטחה. התכנון המבצעי הוא מול אותם איומים שאתה חושב שהם רלוונטיים ולאו דווקא לפי הערכת הגופים המודיעיניים. מול כל איום יש לתכנן לפחות שני מעגלי אבטחה על בסיס הנחת העבודה לפיה המעגל הראשון עלול לקרוס. אבטחה לעולם תחייב אותך להיות עירני, לחשוש תמיד ולהעריך את היריב העומד מולך".