ה"חוש השישי" של איש האבטחה

ה"חוש השישי" של איש האבטחה

"למרות ההתפתחות הטכנולוגית, לגורם האנושי טרם נמצאה חלופה ראויה", אומר אבי ברששת, מרצה ומייעץ בתחום הבידוק הביטחוני על כך במאמר שלפניכם.

מאת: אבי ברששת*

אנו חיים בעולם יצירתי, משתנה ומתקדם המזמן לנו אתגרים שונים ומגוונים הדורשים מאתנו מחשבה ויצירתיות. מערכי האבטחה תמיד ניתנים ללמידה והדרכים לעקוף את תהליכי הבידוק הביטחוני רבות ומגוונות.

כיצד אם כן, אפשר לייצר מערך אבטחה ובידוק שיידע ברגע האמת לחבר בין שתי אינדיקציות, במקומות שונים, ולתרגם אותם לחשד, מניעה או סיכול וזאת בלי לרכוש מערכת בינה מלאכותית, ולהישען על טכנולוגיות כמעגל אבטחה בלעדי?

במרוצת השנים הוטמעו כלים טכנולוגיים מתקדמים ועדיין לא נמצא תחליף לגורם האנושי. בארגז הכלים האנושי נמצא "החוש השישי", אותו כלי המייחד את האדם הניחן ביכולת להטיל ספק.

הטכנולוגיה מתפתחת וכיום ניתן למצוא מערכות שיודעות לפענח תנועות שונות של גוף האדם ולתרגם אותם למעשה פוטנציאלי, כמו מצלמה באצטדיון היודעת לסמן אוהד שהשליך למגרש עצם כלשהו על סמך אלגוריתם המנתח תנועות גוף, או מערכת טכנולוגית ברכב היודעת לזהות הירדמות של נהג בהתאם לתנועת הרכב ורמת פתיחת העפעף של הנהג.

ניסיוני רב השנים בתחום האבטחה והבידוק הביטחוני הביא אותי למסקנה שלגורם האנושי טרם נמצאה חלופה ראויה. למרות ההתפתחות הטכנולוגית המהירה, אין עדיין טכנולוגיה המבוססת בינה מלאכותית בשלה מספיק שתדע לחבר בין שני מקרים שלא קשורים אחד לשני ולהסיק שקיים איום פוטנציאלי. עובד ביטחון, המכיר היטב את סביבת העבודה, התהליכים השונים, ובעיקר את שגרת היום יכול להציף את החריג ולהוות את היתרון היחסי מול האיומים איתם אנו מתמודדים. יכולת כזו קיימת כיום רק לגורם האנושי, היכולת להטיל ספק. יכולת שמאפשרת להבין כי בכל סיטואציה, גם אם אין סימנים מחשידים מוכרים, יש סיכוי לאיום פוטנציאלי.

איש הביטחון מיומן ובעל ניסיון ידע לעבד מחשבתית מספר אינדיקציות וספקטרום רחב של שיקולים המעניקים לו את היכולת לקבל החלטה, ולפעול. הטלת הספק, מעבר ליכולת, משמשת לנו ככלי מרכזי בביצוע עבודת הביטחון. בתוך המנעד שבין הפרנואיד הרואה כל התרחשות כמקרה קיצון, לבין המנרמל אשר כלל לא מזהה את פוטנציאל הסיכון הטמון בסיטואציה שלפניו. מחובתנו כמנהלים ומחנכים, לעצב לאיש הביטחון תודעה של איזונים נכונים הנסמכים על שיקול דעת. אך אל דאגה, יכולת זו לא מבוססת רק על ניסיון, זוהי יכולת נרכשת שאפשר ללמד.

היכולת מבוססת על הצבת מסננים בכל סיטואציה שאינה ודאית, אך עם זאת עדיין מדובר ביכולת אנושית ואסור לנו להתעלם גם מהמגבלות של יכולת זו – ההטיות השיפוטיות. הטיות שמשפיעות על איש האבטחה להטיל ספק בצורה "נקייה" על כל סיטואציה.

דמו לכם הולך רגל המגיע לנקודת בדיקה, עובר בשער מגנומטר ומצפצף. הנבדק חושף את חגורתו ואיש האבטחה מכניס אותו ללא בדיקה נוספת. אישה בהריון מתקדם בכניסה להופעה בפארק הירקון מסרבת לעבור בדיקה במגנומטר ידני ועוברת באדיבותו של איש הביטחון מהצד. בחור עם חולצת סוף מסלול גולני מטייל ליד הכניסה לבית הספר, מברך את המאבטח וממשיך לשוטט ליד הגדר. יתכן וכל המקרים המתוארים יגמרו בלא כלום, אבל יכולים גם להיגמר אחרת

מה שבוודאות משותף לכלל המקרים, הוא שאין ודאות.  ההתרעה משער המגנומטר יכולה להיות מאקדח בגב ולא מהחגורה. ההריונית יכולה לדמות בטן הריונית בעוד היא מסליקה אלכוהול שאסור לכניסה. ה"גולנצ'יק" יכול להיות פדופיל. המקרים הללו מבטאים בבהירות את "אפקט הסנוור".

במקרים שהצגתי לעיל, תיארתי סיטואציות בעלות מאפיינים המייצרים הטיות שיפוטיות המשפיעות על קבלת ההחלטות של איש האבטחה ופוגעות ביכולת הטלת הספק בנבדק ובסיטואציה. הטיות שיפוטיות אלו משפיעות על יכולתו של איש האבטחה לבחון ולשפוט את הסיטואציה כנדרש ו"מסנוורות" אותו. שכן התוקף הפוטנציאלי ינצל בצורה צינית וחסרת התחשבות כל מצב כדי להשיג את מטרותיו. הוא מרגיש בנוח לדמות מצב רפואי רגיש או להתחזות לאחד שכזה.

כבני אדם אנחנו חשים אמפתיה למצבים מסוימים, מצבים אליהם אנו מרגישים חיבור כמו זיהוי של חולצה עם לוגו של יחידה צבאית אהודה. מצבים שהחברה מצפה מאיתנו להתייחס אליהם בצורה מקלה ומתחשבת, כמו נכים, נשים בהריון ואפילו ילדים. אנו שופטים אנשים לפי סטיגמות, לבוש, מראה והתנהגות. אנו מסוגלים לשפוט אדם על סמך הופעתו המרושלת לרעה אך גם יכולים להתרשם ממנו לטובה ולהסיק מסקנות לגבי עיסוקו וחייו לטובה על בסיס הופעה מכובדת.

גם איש האבטחה יכול להיות מושפע מאותן הטיות. הוא יכול להניח שההתרעה משער המגנומטר נובעת מהחגורה כי האדם לובש חולצה של יחידה צבאית. הוא יכול להניח שאישה עם עגלת תינוק לא תכניס מוצרים אסורים באמצעות עגלת התינוק. הוא יכול להניח שאדם עם תותב לא יכניס אמצעי פירוטכני לתוך אצטדיון כדורגל. איש האבטחה יכול ל"הסתנוור" ובתגובה לא לבצע את פעולת האבטחה הנדרשת והמצופה ממנו, כמו לבדוק את עגלת התינוק, ושהאדם שהתריע בשער המגנומטר ייבדק על אף הסיבה הנראית לעין לכאורה. איש האבטחה אינו מפעיל את הכלי החשוב ביותר – הטלת הספק.

אם כן, ישנן מספר הטיות שיפוטיות שמשפיעות על יכולת הטלת הספק של איש האבטחה בתפקידו. הטיה ידועה היא הטית הכיסוי, שליח וולט המגיע לבניין משרדים עם תיק אוכל, הכיסוי שבחר שמתבטא בהופעתו כשליח של וולט, מקהה את יכולת הטלת הספק שלנו ומובילה אותנו לנרמל את הסיטואציה.

הטיה נוספת יכולה להיות קשורה לדמיון בין איש האבטחה לתוקף פוטנציאלי. לדוגמה אדם הנכנס למבנה מאובטח עם חולצה ממותגת של "אבא פגום". גם איש האבטחה בכניסה למבנה חבר בקבוצת הפייסבוק "אבא פגום" ומיד מרגיש חיבור לאדם ומבטל כל ספק אשר עלול להופיע. בנוסף, קיימת הטיה המבוססת על הסטריאוטיפ – מראה, מבטא, חזות, השתייכות לזרם דתי וכדומה. כל אחד מהסטריאוטיפים מביא עימו סט של ציפיות. ציפיות אלו נשענות על חוויות ואירועים שחווה כל אדם בחייו ומשפיעות על היכולת שלו להטיל ספק באדם ובסיטואציה.

כפי שציינתי בתחילה אין טכנולוגיה שניתן לרכוש, נוהל שאפשר לכתוב ו/או "רשימת מכולת" של סימנים מחשידים שמגדירים מתי להטיל ספק. הכלי שנקרא הטלת הספק, הוא קודם כל כלי תודעתי. משמע, מנהל הביטחון יכול להטמיע בקרב עובדיו את חשיבות הטלת הספק בסיטואציות, לדאוג לאיזון בין העובד הפרנואיד למנרמל. רכישת הכלי מבוססת על היכרות עם השגרה בסביבת המושא המאובטח. הבנה שאין חזות או הופעה מסוימת לאדם שבא לממש "תקיפה". הבנה שכל תרחיש, גם אם הוא לא מלווה בסימנים מחשידים הוא בעל פוטנציאל למימוש האיום.

אם נחזור לדוגמה לעיל, אז שליח הוולט המגיע לבניין המשרדים הוא בעל פוטנציאל להיות מפגע בודד כמו גם מרגל עסקי. איש האבטחה צריך לשים לב אליו, להבין שהפוטנציאל קיים ולהגיב לסיטואציה ע"י הפגנת נוכחות או פעולה יזומה שתבהיר למפגע הפוטנציאלי או לאוסף המל"ם שהבחינו בו.

מניסיוני במערכי אבטחה ממלכתיים ומהיכרותי עם מערכי אבטחה אזרחיים, רובם ככולם עוסקים בהגנה המאפשרת את מימוש ייעוד הארגון. כתוצאה מכך, מערכי האבטחה מנהלים ומתמודדים עם שגרה אשר מקהה את החושים. השילוב בין אדם לטכנולוגיה הוא השילוב האידיאלי בהתמודדות עם האתגרים הקיימים לאנשי האבטחה במשימותיהם השונות.

לא ניתן לסכם רשימה קבועה של כל האיומים האפשריים בכל נקודת אבטחה אפשרית. ניתן ללמד אבטחה או מענה מותאם לכל תרחיש אך לעולם עקרון הטלת הספק ישמש כחוש השישי אותו יש להטמיע בכל עובד במערך.

*הכותב הינו אבי ברששת הוא קצין אמל"ח וותיק במערך האבטחה הממלכתי, המוסמך להכשיר על כלל אמצעי הבידוק הטכנולוגיים במערך האבטחה הממלכתי. מרצה, מכשיר ומייעץ לגופים ממלכתיים, מונחים ופרטיים בתחום הבידוק הביטחוני וניהול מערכי אבטחה ובידוק.