הפתעה!

הפתעה!

פעם אחר פעם כושל מערך המודיעין שאינו מצליח לספק לכח המגן את ההתרעה הנדרשת. כך בעולם. כך גם בישראל. עובדה. גם טראומה אדירה כמלחמת יום הכיפורים אינה מעניקה תעודת ביטוח שדבר כזה לא יקרה שוב. ולמי שלא הפנים בא השבעה באוקטובר 2023 והוכיח זאת. מדוע זה קורה? – ואיך אנחנו, כראשי מערכי האבטחה, יכולים להיערך כך שכאשר נופתע נדע להתעשת ולתת את המענה הנדרש?

ראיון עם אבירם ברקאי. ראיין: עירד גיל

אבירם ברקאי, בוגר מלחמת יום הכיפורים, היה מ”מ שריון צעיר כשפרצה המלחמה אשר במהלכה נפצע ברמת הגולן, פונה לאחור וחזר להילחם בחזית הדרום, עד הגעת הכוחות לסואץ. כמי שהתמחה בתחום נהיגת שטח וניוד, שימש אבירם גם כמפל’ג הניוד של שלדג וסיירת מטכ”ל. את עולם
האבטחה הכיר לזמן קצר כאשר בתום שירותו הצבאי עבד כ”ג’י-אר” באבטחת מטוסים.

כיצד הגעת לתחום המחקר ההיסטורי בדגש על חקר מלחמות?

“בשנת 2007 פנו אליי בוגרי חטיבת 188 של השריון בבקשה לתעד את אירועי החטיבה במלחמת יום הכיפורים. התלבטתי רבות ולבסוף החלטתי לעשות זאת. לתומי, חשבתי שזו תהא משימה חד פעמית. רעייתי, לעומתי, סברה שזאת ככל הנראה תחילתה של דרך ארוכה וטענה שגם אני, למרות ההכחשה רבת השנים שלי, זקוק לה על מנת לטפל בפצעים האישיים שלי מאותה מלחמה ארורה. היא צדקה.
היום, בשנת 2024 , שבע עשרה שנים אחרי, כבר כתבתי שישה ספרים על מלחמות ישראל; אחד על מלחמת ‘שלום הגליל’ וחמישה על מלחמת ‘יום הכיפורים’. במהלך עבודת המחקר ראיינתי מעל 1200 חיילים ומפקדים, מהחייל הפשוט ועד לרמטכ”לים. ראיונות אלו מילאו את מאגר התובנות אצלי בנוגע למלחמות בכלל ובאשר ליכולת לייצר מצוינות בלחימה, בפרט”.

מה כוונתך ב”מצוינות בלחימה”?

“מאחר ומדובר בשבע עשרה שנות מחקר ומכיוון, שגיליתי שאני יודע לאסוף נתונים וגם לנתח ולעבד אותם, הגעתי למספר מסקנות ותובנות אודות מה נדרש על מנת לייצר מצוינות בלחימה או, בתחום בו אתה עוסק, באבטחה. זו גם הסיבה שלאחרונה, בוודאי לאחר “אירוע” השבעה באוקטובר
מצאתי את עצמי נרתם להרצות בהתנדבות בפני יחידות צה”ל השונות, בפני מערכי אבטחה ובפני כיתות כוננות כאשר אני מביא את תובנותיי בפניהם והמוטו המרכזי הוא שהדרך להשיג מצוינות בלחימה, בהגנה או בהתקפה. עוברות דרך עבודת הכנה טרום לחימה. ולהכנה זו נדרשים חמישה יסודות מרכזיים, עליהם ארחיב.

חמשת היסודות:

1 יסוד זה, עליו לא ניתן לבנות, הוא המאמץ למזער את האפשרות להפתעה ויש דרך לעשות זאת. שים לב שאני מדגיש את המילה ‘למזער’ ולא להעלים הפתעות.
2 הצפת האיומים, תרחישי הייחוס הרלוונטיים. להתמודד עם רשימת האיומים האמיתית, העכשווית, ולא לתכנן מהלכים על בסיס אירועי העבר.
3 איתור ותכנון דרכי ההתמודדות מול תרחישי הייחוס ודרכי הפעולה האפשריות לאויב.
4 אימון האנשים בהתאם לשיטות הלחימה שפותחו ביסוד השלישי. אימון חוזר ונשנה, שוב ושוב, עד להגעה למקצוענות.
5 בניית איתנות. גם אם נבנה את המערך עפ”י ארבעת היסודות שציינתי, אין זה אומר שברגע האמת לא נקרוס בשל חוסר באיתנות. האם אפשר לייצר איתנות? התשובה היא כן”.

בוא נדבר על ההפתעה, האם זו תופעה שתמיד תחזור?

“הגורם שאמור למזער הפתעות ולהתריע הוא המודיעין. ולא משנה איזה גוף מודיעין. שב”כ, מוסד אמ”ן. או אחרים. גופים אלה אוספים ומנגישים חומרים באמצעות כמה שלוחות איסוף: סייבר – ומקורות טכנולוגיים (קומינט), מקורות אנושיים (יומינט), מקורות חזותיים כדוגמת לוויינים, מטוסים וגם תצפיות בעין (ויז’’נטן) ומקורות גלויים (אוסינט). בהנחה – והיא ביסודה אינה נכונה – שכל מקורות האיסוף עשו את עבודתם נאמנה והביאו את כל מה שנדרש – כיצד קורה שאלו שאמורים לבצע את “המחקר” באמצעות הערכה, ניתוח ועיבוד, של החומרים שנאספו, עלולים להיכשל למרות שבדיעבד ניתן לומר שכל המידע היה קיים וכל הנורות הבהבו?.. – התשובה כתמיד מורכבת. מניסיוני, הסיבה העיקרית אבל לא היחידה, היא מילה שלאחרונה יש בה שימוש נפוץ: קונספציה. קיבעון מחשבתי. והשאלה הנדרשת היא: איזה כלים ניתן להעניק לגופי המחקר על מנת למזער את תופעת הקיבעון המחשבתי”?.
סיעור מוחות פתוח, ללא מורא ובלי משוא פנים. “הדרך היחידה, בעיניי, אשר יכולה למזער קיבעון מחשבתי היא תרבות של סיעור מוחות פתוח, ללא מורא וללא משוא פנים. ברגע שיושבים סביב השולחן ומנהל הארגון או הישיבה פותח את הדיון כך שכל אחד היושב סביב השולחן מוזמן לומר את דעתו, ללא פחד, גם אם היא לא דעת הרוב לפני ששומעים את דעתו של זה שיושב בראש השולחן. כמו-כן, יש לאפשר לומר ללא מורא ‘אני לא יודע’. רק כך נצליח לצאת מסכנת הקיבעון. דרך נכונה לעודד פתיחות כזו בקרב כפיפים היא להציג בצורה כנה טעויות שעשינו בעצמנו. כך קל לאדם מולנו לדבר על טעויות שלו. ברגע שמנהל ארגון מבין שהצמיחה של הארגון היא ביכולת להביא את כל אנשי הארגון להביע דעתם – הוא הצליח!”.
מטאטא חדש מטאטא טוב
“גם למאבטח החדש יש מה לומר ולפעמים זה יכול להיות שונה ומרענן מאחר והוא מגיע מחוץ לארגון ורואה את מה שאנחנו כבר לא רואים, אם נאפשר זאת הוא ישאל שאלות אשר מהן ניתן ללמוד, וזה מה שייתן לראות את הסדקים מבחוץ”.

אירועי השבעה באוקטובר

כיצד ניתן להסביר את מחדל השבעה באוקטובר? כיצד מערך מודיעין עם כח אדם איכותי ביותר שחווה 50 שנים קודם אירוע טראומתי כל כך במלחמת יום הכיפורים, אשר בעקבותיו הקים מערכת “היפכא מסתברא” מאיים להעמיד לדין תצפיתניות, אם ימשיכו להתריע?

“ראשית, אני חייב לומר שאינני יודע. שהרי לא חקרתי את הנושא. אבל זה מטריד בצורה בלתי רגילה. ציפיתי וקיוויתי שבחלוף 50 שנה דבר כזה, אם לא התאייד לגמרי, לפחות התמזער כמעט לחלוטין. התבדיתי. וכמה חבל שכך. כנראה שהטבע האנושי חזק מהכול,
ולכן, גם אם יחלפו 50 שנה נעשה את אותן טעויות כי אנחנו רוצים להאמין במה שנוח לנו להאמין בו. יש משפט שאני מרבה לצטט אותו ולפיו, אצל רוב האנשים “חוסר אמונה בדבר אחד מקורו באמונה עיוורת ועיקשת בדבר אחר”. אמר  את זה גיאורג כריסטוף ליכטנברג, פילוסוף ופיזיקאי גרמני. מתוך הספר "מימרות".

אם כך, מה עלינו לעשות על מנת שאירוע כזה לא יכה בנו שוב?

“אם זה אכן הטבע האנושי? אני לא יודע. אולי מישהו צריך לקבל את עונשו כראוי כי רק כך אנשים מבינים ואז אולי יתחולל פה השינוי. יחד עם זאת, נקודת המוצא צריכה להיות שההפתעה ככל הנראה תגיע ואי לכך, אנחנו ככוח המגן, חייבים להיות מוכנים תמיד, לכלל
האיומים, עם כוח אדם מתאים, מיומן ומקצועי”.

הלחימה בשגרה

“שאלת השאלות בכל מערך אבטחה חייבת להיות כיצד לפעול על מנת להצליח להיות דרוך ומוכן לאירוע שיקום ויתפוצץ עלינו בכל רגע? השאלה היא כיצד מתמודדים עם השגרה? – לכך אין, כמובן, מתכון קסם אבל אולי ניתן להקטין, ככל האפשר, את אורך המשמרות של מאבטח, להחליף בין העמדות, לאפשר התרעננות, להגביר ביקורות ולעשות תרגילים. כל אלו מסייעים להישאר בערנות”.

איתנות

מתי בעיקר נדרשת איתנות? – במצבי אי ודאות. כשמתעורר צורך לקבל החלטות בתרחישים שלא חשבנו עליהם. כאלה שמשתנים מול עינינו. מה נדרש ממי שאיתן? – להתעשת ולהסתגל הכי מהר שאפשר למצב החדש.
יש מי שמגיע איתן מהבית ויש מי שלא. ואת אלה שלא, ניתן “לחנך” לאיתנות באמצעות “קשה באימונים קל בקרב” – העמסת עוד ועוד קשיים במודע, במהלך האימונים; וגם, יצירת הזדהות עם המשימה וצדקת הדרך.

לסיכום,

מי שרוצה להגדיל את סיכוייו לחיות, וגם ולאפשר חיים לאחרים – כמאבטח באירוע או כלוחם/מפקד במלחמה – צריך “להזריק” לעצמו את חמשת יסודות המצוינות בלחימה – מזעור ההפתעה, הצפת האיומים האמיתיים, איתור שיטות הפעולה והדרכים הנדרשות מולם, הפיכה למקצוענים, חיזוק האיתנות. יעשה זאת? יגדיל את סיכויי שרידותו ויגדיל את הסיכוי שינצח. עם מה שיש.

אבירם ברקאי (נולד ב 3- במאי 1953), הוא מחבר ספרי עיון ומורה דרך ישראלי, מתמחה בטיולי שטח ובחקר מלחמות ישראל. התגייס לצה"ל בשנת 1971, ועבר מסלול של לוחם ומפקד בחיל השריון. במלחמת יום הכיפורים היה מפקד מחלקה בגדוד 71, אשר הוקם ערב המלחמה. נפצע בקרבות היום השני למלחמה ברמת הגולן. בהמשך המלחמה חזר לשירות ולחם בגזרת מצרים. סיים את שירותו הסדיר כסמ"פ, ושימש מפקד פלוגה במילואים. השתחרר מצה"ל, ועבד באנגליה כמאבטח מטוסים באל-על. בשנת 1979 הביא אותו חברו מילדות, עמר בר-לב, להתגייס לשירות קבע ולשרת כמדריך נהיגת שטח בסיירת מטכ"ל.

למידע מורחב: ויקיפדיה.