המזרח התיכון משתנה – וישראל חייבת ללמוד לחשוב אחרת

המזרח התיכון משתנה – וישראל חייבת ללמוד לחשוב אחרת

בתמונה פרופ' עוזי רבי

פרופ' עוזי רבי, מבכירי חוקרי המזרח התיכון בישראל, מנתח את המפה האזורית החדשה: היחלשות הציר האיראני, עלייתה של טורקיה, המורכבות המצרית וההזדמנויות החדשות שנפתחות בפני ישראל. בראיון למגזין "מצודה" הוא מדגיש כי אחרי 7 באוקטובר הובן כי לא די עוד בעוצמה צבאית – מקבלי החלטות ומנהלים בכירים חייבים להבין לעומק את התרבות, הכלכלה, החברה והאינטרסים שמניעים את השחקנים באזור. זו גם התפיסה העומדת בבסיס הקורס "אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל למנהלים", שמוביל איתן בן דוד, לשעבר היועץ לביטחון לאומי, בו מרצה פרופ' רבי.

מעטים החוקרים בישראל שמכירים את המזרח התיכון על רבדיו השונים כמו פרופ’ עוזי רבי. רבי, חוקר בכיר במרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, הקדיש חלק ניכר מהקריירה האקדמית שלו לחקר הגיאופוליטיקה של האזור. לדבריו, בשנת 2026 כבר ברור שהמזרח התיכון שאותו הכרנו משנה את פניו. “אנחנו נמצאים במזרח תיכון שלנגד עינינו משנה את פניו בצורה דרסטית,” הוא אומר. האתגר, לדבריו, הוא לא רק לזהות את השינוי במאזני הכוחות, אלא להבין אילו תפיסות חדשות נוצרות, מי מכתיב את הקצב וכיצד ישראל יכולה וצריכה להשתלב במציאות החדשה.

כבר לא אותו "ציר"

במשך שנים התרכזה תפיסת האיום הישראלית באיראן ובמערכת השלוחים שבנתה סביבה – חמאס, חיזבאללה, החות’ים וגורמים נוספים. רבי אינו טוען שהאיום האיראני נעלם, אך לדבריו, המבנה האזורי השתנה באופן משמעותי. אחד השינויים המרכזיים שעליהם הוא מצביע הוא סוריה. במשך שנים הייתה סוריה חוליה מרכזית ברצף האסטרטגי שאיראן ביקשה ליצור מהמפרץ הפרסי ועד לים התיכון. כעת, לדבריו, המציאות הסורית השתנתה, ובתוכה פועלים שחקנים בעלי אינטרסים שונים ולעיתים מתחרים. במרכזם נמצאת טורקיה, המבקשת לנצל את השינויים האזוריים ואת היחלשות איראן כדי לתבוע לעצמה מעמד של מעצמה אזורית מובילה. עבור ישראל מדובר באתגר מורכב במיוחד. היא נדרשת להגן על אינטרסים חיוניים בגולן, בסוריה ובלבנון, אך במקביל להתמודד עם נוכחות טורקית הולכת וגוברת.

לא רק איומים – גם הזדמנויות

אחד המסרים החשובים ביותר של רבי הוא שהמזרח התיכון החדש אינו מאפשר עוד חשיבה בינארית של “ידיד או אויב – המציאות מורכבת הרבה יותר.” “מדינות יכולות להתנגד לישראל בנושא אחד ובאותה עת לחלוק עימה אינטרסים בנושא אחר. לכן, ישראל צריכה לדעת לבנות שותפויות המבוססות על אינטרסים משותפים – גם כאשר אין מדובר בידידות או בשלום במובנם הקלאסי או במילים אחרות יצירת “שותפות אינטרסים". “מדינות באזור אינן חייבות לחשוב שישראל היא “מדינה טובה” כדי לשתף איתה פעולה. די בכך שאינן רואות בה איום קיומי ושהן מזהות יתרונות אסטרטגיים, ביטחוניים, כלכליים או טכנולוגיים בשיתוף פעולה עמה.” מכאן נגזרת, לדבריו, דרישה ברורה: ישראל חייבת להיות יוזמת ופרואקטיבית. לא רק בשדה הצבאי, אלא גם בזירה המדינית, הכלכלית והטכנולוגית. “ישראל צריכה לדעת להציע יכולות בתחומי הסייבר, האנרגיה, המסחר, התחבורה והטכנולוגיה ולשלב אותן במערכות האזוריות החדשות שנוצרות.”

הלקח של 7 באוקטובר: הכלה עלולה להתפרש כחולשה

כאשר השיחה מגיעה לתפיסת הביטחון הישראלית, רבי נחרץ הרבה יותר. לדבריו, מדיניות ההכלה הייתה אחד המרכיבים שהובילו את ישראל אל אסון 7 באוקטובר. מול ארגונים אידיאולוגיים דוגמת חמאס וחיזבאללה, הוא מזהיר, הכלה אינה בהכרח נתפסת כאיפוק או כאחריות – אלא עלולה להתפרש כחולשה. ולכן ישראל אינה יכולה עוד להסתפק בניסיון “לקנות שקט”. אך גם כאן רבי מזהיר מפני מעבר לקיצוניות השנייה. מדיניות ביטחון נכונה אינה יכולה להישען רק על כוח. “מצד אחד, ישראל זקוקה ל”זרוע יצוקה מברזל” מול איומים ביטחוניים. מצד שני, היא זקוקה לזרוע גמישה שמסוגלת ליצור קשרים, שותפויות ואינטרסים משותפים.” זהו, מבחינתו, אחד העקרונות החשובים ביותר להבנת המזרח התיכון החדש: נחישות וגמישות אינן סותרות זו את זו.

העולם הערבי ראה לא רק יכולת – אלא נכונות להפעיל אותה

רבי סבור כי בשנים האחרונות השתנתה גם הדרך שבה חלק מהאליטות במדינות ערב תופסות את ישראל. “היכולות הצבאיות והטכנולוגיות של ישראל לא היו סוד. מה שהשתנה, הוא ההבנה שישראל גם מוכנה ומסוגלת להפעיל את היכולות הללו כאשר היא סבורה שהאינטרסים החיוניים שלה נמצאים בסכנה.”

המשמעות חורגת מההיבט הצבאי

“מדינות באזור מבצעות חישוב קר של אינטרסים. אם ישראל אינה מאיימת על עצם קיומן, ובמקביל מחזיקה ביכולות אשר מסוגלות לסייע להן בתחומי ביטחון, טכנולוגיה, סייבר, אנרגיה ותחומים נוספים – מדוע שלא לשתף איתה פעולה?" רבי מדגיש כי הוא אינו מדבר בהכרח על דעת הקהל ברחוב הערבי, אלא בעיקר על האליטות השלטוניות בחלק ממדינות האזור. “השאלה היא האם ישראל תדע לזהות את ההזדמנות ולנצל אותה", מדגיש רבי.

טורקיה – אתגר מסוג אחר

אחד הנושאים המורכבים ביותר בשיחתנו נסוב סביב השאלה הטורקית. רבי מזכיר כי טורקיה של רג’פ טאיפ ארדואן שונה מהותית מטורקיה החילונית של המאה ה 20- שהייתה במשך שנים ידידה של ישראל ושל ארצות הברית. “שלטונו של ארדואן משקף תפיסה שונה, המשלבת זיקה לאחים המוסלמים ושאיפה להחזיר לטורקיה השפעה אזורית המזכירה במובנים מסוימים את העבר העות’מאני וסוריה הפכה לזירה מרכזית שבה השאיפות הללו באות לידי ביטוי. עם זאת, רבי מזהיר מפני השוואה פשוטה בין טורקיה לאיראן. “טורקיה היא לא איראן,” הוא מדגיש. “מדובר במדינה חברה בנאט”ו, בעלת צבא וצי משמעותיים, מערכת יחסים מורכבת עם ארצות הברית ומעמד בינלאומי שונה לחלוטין. לכן, התמודדות איתה מחייבת כלים אחרים.” לדעתו, ארדואן אינו מעוניין בהכרח במלחמה ישירה עם ישראל. העימות עם ישראל משרת עבורו גם מטרות פוליטיות ואזוריות – החל מחיזוק מעמדו בעולם המוסלמי ועד יצירת לגיטימציה למהלכים טורקיים בסוריה ובמרחב.

“מול זאת ישראל צריכה לפעול בכמה ערוצים במקביל: לעבוד מול ארצות הברית, להציג את האינטרסים והסיכונים שלה, ובמקביל לחזק שותפויות עם מדינות דוגמת יוון וקפריסין. שוב חוזר אותו עיקרון: לא “או-או,” אלא “גם וגם".

ומה באשר למצרים?

גם ביחס למצרים רבי מבקש להימנע מהסתכלות חד-מימדית. מצד אחד, הוא מודע להתעצמות הצבאית המצרית ולנוכחות בסיני. מצד שני, הוא מזכיר שהשלום בין ישראל למצרים מתקיים כבר קרוב לחמישה עשורים ומהווה מרכיב משמעותי ביציבות האזורית. “יש לזכור שמצרים, היא מדינה של כ 120- מיליון בני אדם המתמודדת עם קשיים חברתיים, כלכליים ופוליטיים עצומים, לצד אתגר אסטרטגי משמעותי בתחום המים. מצרים מבקשת לשמור על מעמדה ההיסטורי כמנהיגה מרכזית בעולם הערבי ואינה יכולה להתעלם מהתחזקותן של טורקיה או איראן ולכן גם כאן נדרש מישראל לנתח את התמונה כולה ולא לבחור הסבר אחד בלבד", מסכם רבי.

להבין כיצד הצד השני חושב

לקראת סיום הריאיון מגיע רבי לנקודה שהיא אולי החשובה ביותר עבור קהל הקוראים של “מצודה” – מנהלי ביטחון, מנהלים בכירים ואנשי מקצוע הנדרשים לקבל החלטות בסביבה אסטרטגית המשתנה במהירות. לדבריו, מי שרוצה לפעול במזרח התיכון חייב קודם כל להכיר אותו לעומק. צריך להבין את החברה, תרבות, כלכלה, דת, היסטוריה ופוליטיקה. צריך לנסות להבין את ה-Back of the Mind של הצד השני – כיצד הוא חושב, מה מניע אותו, מה מפחיד אותו ומהם האינטרסים שעל בסיסם הוא מקבל החלטות. ובעיקר, אסור לנתח אותו רק באמצעות מערכת הערכים והסטנדרטים שלנו. זה נשמע פשוט, אומר רבי, אך בפועל מדובר במשימה מורכבת מאוד.

"אתגרי הביטחון הלאומי" – להכשיר מנהלים לחשיבה רב-מימדית

בדיוק בנקודה הזו מתחבר הריאיון לתפיסה שעומדת בבסיס הקורס “אתגרי הביטחון הלאומי של ישראל למנהלים", שמוביל איתן בן דוד, לשעבר היועץ לביטחון לאומי, ובו מרצה גם פרופ’ עוזי רבי. הקורס מיועד לחשוף מנהלים בכירים – ובהם מנהלי ביטחון – לתמונה הרחבה שבתוכה מתקבלות החלטות במדינת ישראל. לא להסתפק באיום המיידי או במענה המבצעי, אלא להבין את המערכת האסטרטגית שמייצרת את האיום ואת ההזדמנות גם יחד. רבי עצמו מדגיש בשיחה את חשיבותה של הכשרה מסוג זה. לדבריו, השתלמויות דוגמת הקורס שמוביל איתן בן דוד הן חשובות משום שהן מאפשרות למנהלים להבין כי “צריך לעשות את זה אחרת” – לבחון את המציאות מזוויות נוספות ולבסס את הניתוח על מספר מימדים ולא על ערוץ חשיבה אחד בלבד.

זהו מסר חשוב במיוחד למנהלי ביטחון.

מנהל ביטחון בשנת 2026 אינו יכול להרשות לעצמו להכיר רק אבטחה פיזית, נהלים, כוח אדם וטכנולוגיות. האירועים שמשפיעים על הארגון שעליו הוא מופקד מתחילים לעיתים אלפי קילומטרים ממנו: שינוי פוליטי בטורקיה, התפתחות באיראן, משבר במצרים, שינוי בסוריה, איום על נתיבי סחר או אנרגיה, התפתחות בעולם הסייבר או שינוי במערכת הבריתות האזורית. הבנת ביטחון לאומי אינה עוד נחלתם הבלעדית של אנשי ממשל, צבא ומודיעין. עבור מנהלים בכירים – ובוודאי עבור מנהלי ביטחון – היא הופכת לכלי ניהולי. ככל שהאחריות גדלה, כך נדרש גם להגביה את נקודת המבט.

"יש צמא להבין"

למרות הטלטלה שעברה ישראל מאז 7 באוקטובר, רבי מסיים את השיחה דווקא בנימה אופטימית. כמי שמרצה בפני גופי ביטחון, סטודנטים ואנשים צעירים, הוא מזהה לדבריו שינוי: יש כיום "צמא" להבין את המזרח התיכון באופן עמוק ומורכב יותר. רבי רואה באירועי השנים האחרונות מעין קריאת השכמה המחייבת את ישראל לבחון מחדש הנחות יסוד ולפתח דרכי חשיבה חדשות.
האתגר הוא לא להעתיק מודלים מבחוץ באופן אוטומטי, אלא ללמוד להקשיב ל”צלילים של האזור” ולהבין את המציאות שבתוכה ישראל מתקיימת. מבחינתו, זו אינה רק שאלה אקדמית. זו שאלה של ביטחון לאומי. והיא רלוונטית לכל מי שמבקש לקבל החלטות ולהוביל מערכות במדינת ישראל של השנים הבאות. בסופו של דבר, אומר רבי, ישראל הוכיחה לאורך שנות קיומה יכולת לקחת משברים ולהפוך אותם למנופים.
"בואו נקווה שגם הפעם זה מה שיקרה".