הדרכה בעולם האבטחה -לאן? ראיון פרישה עם חגי ברעם

הדרכה בעולם האבטחה -לאן?

הכשרת עובדי האבטחה ומנהלי אבטחה לא השתנתה כמעט בעשור האחרון, אך מצב זה עתיד להשתנות בחודשים הקרובים. החל בחודש יוני יהיו הרענונים היברידיים, וישולבו בהם הרצאות מקוונות למנהלי אבטחה, ולקראת הרבעון השלישי יחלו הכשרות ורענונים לבודקים ולסדרנים בעזרת לומדות. במקביל עולה הדרישה לביצוע התמחויות מגזריות למנהלי אבטחה בשילוב כלים ניהוליים ואחרים. על כל זאת ועוד בריאיון שערכנו עם חגי ברעם, שפרש לאחרונה מניהול המרכז ללימודי אבטחה של אוניברסיטת אריאל לאחר כארבע-עשרה שנים בתפקיד.

ראיין וערך : עירד גיל

למה פרשת מניהול המכללה?

"ההחלטה הבשילה לאט במהלך השנתיים-שלוש האחרונות. הרגשתי שכבר אין בי הלהט להוביל את המכללה למקומות חדשים, לקדם ולחדש כפי שהיה לי בעבר. במקביל הגעתי גם למסקנה שעולם האבטחה בכלל ועולם ההדרכה בפרט אינו מתקדם למקומות שציפיתי שיתקדם, ושיכולתי להשפיע אינה מספקת. מצב עניינים זה, שבו עושים שוב ושוב את אותו הדבר, לא התאים לי, והבנתי שצריך לסיים ולחפש אפיקים חדשים".

איך אתה מסכם את השנים במכללה?

"שנים מרתקות. בעיקר כי יצא לי להכיר כל כך הרבה אנשים טובים. רכשתי לא מעט חברים. חלקם היו לי מורים מצוינים בתחומים שהיו חדשים עבורי או בתחומים שפחות התמחיתי בהם. עם רבים שמרתי על קשר שכלל ביקורים. חלקם שולבו במערך ההדרכה שלנו, חלקם סייעו לנו רבות באירוח של קורסים. העבודה עם האנשים המיוחדים האלו הייתה המניע העיקרי לכל מה שעשיתי. ניסינו תמיד להיות רלוונטיים, מעניינים ומחדשים".

האם לדעתך קורס מנהלי האבטחה במתכונתו הנוכחית מכשיר נכון את מנהלי האבטחה לאתגרים העומדים מולם בתקופה זו?

"הקורס הוא בבחינת 'קורס טעימות' – נגיעות קטנות בנושאים רבים. השונוּת בתפקידי המנב"טים מצד אחד והעובדה שמדובר בקורס משטרתי והנחיית המשטרה נוגעת רק בחלק מתפקידי המנב"ט (ולפעמים חלק קטן) מצד שני, יוצרות פער בהכשרה, והמנב"טים צריכים להשלים את החסר בדרכים אחרות.

קורס המנב"טים במתכונתו הנוכחית הוא קורס תאורטי בעיקרו. בהיותו קורס מסמיך, ספק אם די במתכונת זו לשם כך. חזרנו ואמרנו תמיד כי הקורלציה בין מי שמקבל ציונים מצוינים במבחנים בקורס ובין מי שיהיה מנב"ט מצוין אינה לינארית. ניסינו תמיד לראות את האדם שמולנו ולא את 'החניך בקורס'. מבחינתנו היה חשוב להעביר מסרים של סובלנות ופתיחות, של הקשבה והפקת לקחים, להדגיש כי להיות בן אדם חשוב יותר מכל דבר אחר. היה לנו חשוב תמיד גם לחבר את החניכים למורשת האבטחה ולמורשת בכלל, בבחינת 'עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל', כפי שאמר יגאל אלון. הקפדנו על כמה שעות של מורשת לשמה בכל קורס.

בהקשר זה, תוך כדי העבודה במכללה השתתפתי בפרויקט חשוב מאוד, לדעתי: הוצאנו לאור את הספר "בעל כורחם: סיפורי גבורה של אנשי אבטחה", שמתוארים בו אירועים מרכזיים בעולם האבטחה האזרחי מראשיתו, כדי שישמשו השראה ויתנו דוגמה לאנשי האבטחה היום ובעתיד".

לכל אורך שנות עבודתך במכללה פעלת שכם אל שכם עם אודי לב ער, זו תופעה חריגה בנוף הניהולי שלנו.

"את אודי אני מכיר יותר מארבעים שנה. התחלנו את דרכנו בעולם האבטחה באותו קורס מאבטחים ביחידה לאבטחת אישים, ומאז עבדנו יחד ובמקביל לאורך השנים. כך היה גם כשפרשנו מהשירות ויחד התחלנו לנהל ולהדריך במכללה באריאל. אנחנו שכנים ביישוב שאנחנו מתגוררים בו וגם המשפחות קרובות וקשורות. מצאתי באודי שותף מושלם לניהול המכללה. השלמנו זה את זה, ראינו הכול עין בעין. השותפות אפשרה לנו גם גמישות רבה והייתה מוצא חשוב בעיתות משבר מול לקוחות ואחרים. לעיתים קרובות מאוד נסענו יחד להדרכות, ובמהלך הנסיעות תכננו, פתרנו, ריכלנו וסגרנו קצוות. מעל הכול, אודי הוא מדריך בנשמתו. בבוקר מתלונן על עייפות וכאבים ובסוף יום ההדרכה זורח כולו לאחר שמונה שעות של הרבצת תורה בחניכים, שריפאו את כל תחלואיו והשכיחו את כל צרותיו. הוא העיד על עצמו שהוא שחקן באופיו, ואכן כל הופעה שלו בפני הקורסים השונים היא show".

בתמונה משמאל: אודי לב ער

אמרת קודם שהתאכזבת מהכיוון שהאבטחה הלכה אליו בכלל וההדרכה בפרט. התוכל להסביר למה התכוונת?

"בהחלט. לפני כמה שנים הייתי שותף לכתיבת מסמך בשם "קווים מנחים לאסטרטגיית אבטחה לאומית", שפורסם על ידי המכון הישראלי למחקרים אסטרטגיים. פירטנו בו את האתגרים העומדים בפני עולם האבטחה הישראלי והמלצנו על דרכי פתרון. המסמך מעולם לא נדון בדרגים מקצועיים רציניים במדינת ישראל, למרות ניסיונות שעשינו להציג אותו בפני מקבלי החלטות שונים.

מעמד האבטחה האזרחית לא שודרג ולא קודם. מערך האבטחה האזרחי ממשיך להתמודד עם אתגרים רבים מתוך מחסור גדול בכוח אדם, סטגנציה בשיטות ובאמצעים, רגולציה לא עדכנית, היעדר שימוש בטכנולוגיה מתקדמת זמינה, צמיחה של כוחות פיקוח הלוקחים לעצמם סמכויות שספק אם נכון היה להעניק להם ועוד.

בעיקר אני מאוכזב ממשטרת ישראל, שעד היום לא כתבה דוקטרינה לתחום האבטחה האזרחית בישראל. על פי החלטת הממשלה, המשטרה כגוף מנחה צריכה לעסוק ב: 'קביעת דוקטרינת אבטחה… קביעת נהלים, שיטות פעולה ואמצעי אבטחה, מתן הוראות לגבי בעיות קונקרטיות, תוך תיאום עם הצרכים של הגופים המאובטחים, הכשרת קציני ביטחון ועובדי ביטחון אחרים… פיקוח… הזרמת… ידיעות… ומתן התראות קונקרטיות…'.

קביעת דוקטרינה היא מהותית. התוצאה בשטח, הנובעת מהיעדר דוקטרינה, היא, בין השאר, שונוּת רבה בביצוע משימות דומות בתנאים דומים במקומות שונים, חוסר עקביות בהנחיות וברמות אבטחה, אי החלת פתרונות ומענים אבטחתיים טובים ברמה רוחבית.

אולם לא פחות מהותית מכך היא ההבנה שהמשטרה איננה רואה באבטחה מקצוע. תפיסת האבטחה כמקצוע הייתה אמורה לבוא לידי ביטוי בכך שבחטיבת האבטחה הקצינים היו צומחים בתוך עולם האבטחה מרמת התחנה והמרחב ועד המדורים, המחלקות וראשות החטיבה. תוך כדי כך החיכוך עם עולם האבטחה האזרחי וההיכרות איתו היו מובילים ללמידה יסודית ולבנייה מיטבית.

יש חשיבות גבוהה לפתח בחטיבת האבטחה תרבות של ארגון לומד, המאפשרת העברת ידע, שיפור ולמידה תוך כדי התבססות על ניסיון העבר. הדבר נכון לכל ארגון, ובפרט נכון ולגוף הנחייה.

יש מקום לשיפור הטיפול בתחום הנהלים – להפוך אותם למעודכנים, כתובים על פי שיטה אחידה, לאחר שעברו הגהה ועריכה.

יש לכתוב תורת אבטחה, להפיץ יותר חומר תורתי וחומרי לימוד.

על החטיבה לנצל כראוי את מוסדות ההכשרה כזרוע קדמית שלה. כל המנב"טים עוברים רענון שנתי במוסדות ההכשרה, וזוהי הזדמנות מצוינת להעביר להם מסרים מהחטיבה באמצעות המוסדות.

חשוב שהחטיבה תמלא את תפקידיה העיקריים כגוף מנחה באופן שוטף בתחומים הבאים:

• א. בחינת איומי הייחוס והגדרתם באופן ברור;
• ב. קביעת סטנדרטים אחידים ("טריטוריה אבטחתית", אבטחה ממונעת, בידוק על פי סמ"חים, ניהול אבטחה באירועים תחת כיפת השמים ועוד);
• ג. ביצוע בקרה על ההנחיה;
• ד. ביצוע בקרה על ההדרכה;
• ה. ביצוע תחקירים והפקת לקחים והפצתם לשטח;
• ו. פיתוח הדרכות;
• ז. צפייה אל פני איומי העתיד ופיתוח מענים בהתאם.

תופעות כגון פרטי רישוי הקובעים שמאבטחים רשאים לעבוד ללא מנהל אבטחה מוסמך או שמאבטחים מונחים רשאים לעבוד תחת מנב"טים שאינם מונחים, דורשות הסבר וליבון מוקדמים. קשה לנו כאנשי מקצוע להסביר תופעות כאלה ולעמוד מאחוריהן.

הביקורת שמפעיל מדור הכשרות מצטמצמת לנושאים טכניים בלבד, וגם בהם אין התייעצות מספקת. בשל כך ההנחיות משתנות לעיתים קרובות".

מה תפקידן של המכללות בקידום תפיסה זו ?

"שנים תפסנו את עצמנו, מובילי המכללות, כזרוע הקדמית של החטיבה. עבדנו בשיתוף פעולה מצוין עם עמיתינו בחטיבה. היחסים תמיד היו טובים וכך גם האנשים עצמם. היינו שותפים בבניית הקורסים ובקביעת התכנים שלהם, למשל קורס מנהלי האבטחה, קורס ניהול אבטחה באירועים, הרענונים למיניהם כולל רענונים ייעודיים למגזרים שונים, קורסי הרמ"שים והמוקדנים וגם הקורס המתקדם, שלצערי לא זכה להתקבע כקורס חובה. הבעיה הייתה כאמור בתפיסה וביכולת היישום. לצערי הגעתי למסקנה שעל זה אני לא יכול עוד להשפיע".

די פסימי הניתוח שלך. אין אור בקצה המנהרה?

"קשה לי לראות את האור במצב הנוכחי. אני בדעה שהגולם הנקרא 'האבטחה האזרחית' קם על יוצרו. האבטחה הלכה והתרחבה לממדים עצומים, וכרגיל בעולם האבטחה קל להוסיף וקשה מאוד לצמצם.

נוצר מצב לא בריא שבו קבוצות לחץ מכתיבות פתרונות, שלדעתי אינם נבחנים דיים מבחינה מקצועית. דוגמה קלאסית היא האבטחה הניידת".

מדוע לדעתך שיטה זו אינה עדיפה על המצב הקיים היום שבו רמת המאבטח בכניסה כה נמוכה?

1. אין תגובה מיידית לתקיפת פח"ע.
2. תפיסת האבטחה המתבססת על הרתעה ועל איתור חשודים וסמ"חים איננה קיימת יותר.
3. הפתרון שניתן הוא בעיקר לנושאי אלימות וסדר ציבורי.

שלושת הנושאים האלה לא גובו בתפיסה סדורה ובתרגומה לתורה ולהדרכה.

תפיסת האבטחה הניידת היא בעצם התפיסה המשטרתית שלפיה אי אפשר להציב שוטרים בכל מקום אך הם יכולים להגיע יחסית במהירות לכל קריאה. אימוץ תפיסת עבודה משטרתית מעלה את השאלה מדוע שלא להקציב למשטרה מלכתחילה את המשאבים הנחוצים כדי שתקים בעצמה יחידות נוספות, שיעבדו באותן שיטות אך עם סמכויות שונות. אם לא המשטרה תקים אותן, הרי לפי תפיסת האבטחה הניידת, כאשר יתרחש אירוע ממילא תוזעק גם המשטרה, ואז עלולים להיווצר מצד אחד כפילות ומצד שני חשש לדו"צ.

דוגמה נוספת היא יחידות הפיקוח העירוניות הלוקחות לעצמן סמכויות ונושאי טיפול שלא היו בעבר. יש בכך יתרונות אך גם חסרונות, וגם נושא זה לא נבחן לטעמי כראוי, ובפועל הוא עובד בעיקר ברשויות חזקות שתקציבן מאפשר זאת. לדעתי יש בכך עיוות לא ראוי.

אין ספק שחולשתה של המשטרה ואי יכולתה לטפל בפשיעה הגואה ולהבטיח ביטחון אישי לאזרחים מעודדות את ההופעה של ארגונים הממלאים את הוואקום, וכשזה קורה בלי יד מכוונת (אולי דווקא עם יד מעודדת), יש בכך גם עיוות וחוסר שוויון וגם סכנות.

לפני למעלה משנה הוקמה ועדה בין-משרדית להסדרת מצב האבטחה בראשותם של רח"ט האבטחה וראש מערך סייבר חירום וביטחון במשרד האוצר. לצערי טרם פורסמו מסקנות והמלצות כלשהן בנושאים המגוונים והחשובים שהיו במנדט הוועדה הזו".

מה הלאה?

"ההתפתחות הטכנולוגית, הקורונה במידה רבה, המגמות בעולם – כולן מסמנות את הצורך בחדשנות בעולם ההדרכה. אני מקווה למצוא את עצמי עוסק בכך כבר בקרוב באמצעות פלטפורמה שתשמש תחליף חלקי לאופני ההדרכה המסורתיים בתחום האבטחה. פלטפורמה כזו תאפשר לכל מנב"ט למצוא חומר מגוון הקשור לעיסוקיו ולהשתמש בו ללימוד, להעשרה, לתדרוכים ועוד.

במקביל, הייתי שמח מאוד לחלוק עם מנהלים אחרים את ניסיוני ואת התובנות שצברתי במשך יותר מארבעים שנות ניהול בעולם האבטחה. עשיתי לפני כמה שנים קורס מנטורים וחשבתי שיהיה מאתגר מבחינתי לעסוק בכך. כשפרשתי מהמכללה חידשתי את לימודי בתחום כדי להתמקצע בו יותר.

המילה מנטור מקורה במיתולוגיה היוונית, ופירושה חונך, אדם בעל ידע וניסיון רב בתחום מסוים, אשר מדריך אדם מנוסה פחות בתחום זה. תהליך זה מתחבר ליֵצר אנושי בסיסי ביותר – הרצון להנחיל ידע שרכשנו במהלך השנים. בחינת חייהם של אנשים מצליחים חושפת את העובדה שמרביתם נעזרו במנטורים לאורך חייהם.

מנב"ט צעיר – וגם ותיק – צריך לשמור על כשירות, צריך להתאמן, צריך להמשיך ללמוד, להתעדכן, להתחדש, לרענן, לעניין ובעיקר לנהל אנשים, לשמר עובדים, להכניס בהם מוטיבציה כל יום מחדש. במקביל עליו להתמודד עם מנהלים, להסתדר עם עמיתים, להתיישר על פי הנחיות הרגולטורים, לריב על תקציב, להתמודד עם מחסור… ואת כל זה עליו לעשות כשהוא 'לבד בתא הטייס' (על בדידותו של האיש בצמרת כבר נשפכו מילים אין ספור).

'נקודת המפנה נשענת על מה שלמדת אחרי שאתה יודע הכול…' כתב רוני אלשיך בספרו 'מפכ"ל בחזית'.

אולי אוכל לעזור למי ממנהלי האבטחה. לא בטוח, אבל שווה לנסות!".