יש לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם!
יש לעשות מעשה ויפה שעה אחת קודם!
מאמר דעה – תנ"צ בדימוס דני חדד
מאמר זה מבטא במעט את תחושותיי בנוגע למשטרת ישראל, כארגון שנמצא עדיין בתוכי וקרוב לליבי.
כאחד ששירת שנים רבות במשטרת ישראל, בתפקידי פיקוד ומטה שונים ומגוונים (פיקוד על יחידה מיוחדת, פיקוד על תחנת משטרה ,קצין אג"מ מרחבי, סגן מפקד מרחב, פיקוד על מרחב, קצין אג"מ מחוזי, עוזר מפכ"ל, מזכיר בטחוני של השר לביטחון פנים) אנתח את המצב הקיים כיום מנקודת מבטי, תוך ציון נקודות עקרוניות ללא פירוט או הסבר וכן אבליט נקודות נוספות הכוללות הסברים מפורטים שלעניות דעתי חשובים ביותר.
לכל נקודה שאכתוב כמובן שיש פתרון ויכולת ביצוע לשינוי המצב – רק אם רוצים!!!
- אין מדיניות ברורה, איש הישר בעיניו יעשה.
- אי עקביות הנובעת מחוסר מתווה אסטרטגי או, לחילופין, קיים מתווה אסטרטגי, אולם מתווה זה משתנה בכל עת שמתחלף מפכ"ל.
משטרת ישראל כארגון גדול המשול לנושאת מטוסים זקוקה לדרך ברורה לטווח ארוך, אשר תשוט לעבר היעד שנקבע ע"ב הגדרת המטרות. כל זאת תוך יצירת תכניות ברורות וכך תיצור עקביות בהחלטות, בהנחיות ובביצוע.
לצערי, כל מפכ"ל או מפקד ברמת המחוז או המרחב שנכנס לתפקידו, לא מחויב להחלטותיו של קודמו ולרוב משנה כיווני עשייה, שאינם קשורים בהכרח למציאות המשתנה אלא לגחמותיו של האיש או לתפיסת עולמו, מבלי לקחת בחשבון את הנזק והפגיעה שהדבר יגרום לארגון. כלומר, מקימים יחידות חדשות, משנים טריטוריות של מרחבים ומחוזות, מגדילים או מקטינים מטות, פותחים או סוגרים אגפים ויחידות ועוד. דבר זה גורם לאי שקט אירגוני ויותר מכך.
- לא לומדים ומפנימים מניסיונם של אחרים.
- זיכרון ארגוני לוט בערפל הנובע מאי הפנמה של לקחי תחקירים בעקבות אירועים שהתרחשו בעבר.
- מפקדים חדשים מבטלים את מעשיהם המוצלחים של קודמיהם, גם אם המפקד הנכנס רואה את ההצלחות הנראות בעשייתו של קודמו. מעשה זה יוצר קושי רב ומשגע, בלשון המעטה, את השוטרים והמפקדים.
- קיום ערך הדוגמה האישית ושמירה דווקנית וקנאית על ערך האמינות אצל המפקדים, ככל הנראה, לא קיים. אם כן קיים אז לא אצל כולם.
- מתן גיבוי לשוטר/ת הוא צורך ומחויב במציאות הקיימת. מתן גיבוי הינו מהלך המחזק את ידיו ורוחו של השוטר/ת, המבין שאחריו יש מפקד שמבין ויודע לתת תמיכה למעשיו (שנעשו בהתאם לסמכות המוקנית בחוק), אשר נעשו כתוצאה מהנחיה שהוא קיבל ממנו. לצערי, לעיתים קרובות במקום לקבל גיבוי אנחנו רואים את שתיקת המפקדים ואי מתן גיבוי למעשיהם של הפקודים ויתרה מכך, חשים היעדר תמיכה, ליווי וסיוע במאבקם אל מול גורמי האכיפה השונים בעת הצורך.
- חוסר במחשבה אנושית ומושכלת כלפי השוטרים והשוטרות בארגון.
- חוסר בלכידות של הסגל הבכיר המשטרתי והאינטריגות היומיות ביניהם פוגע ישירות בכל הארגון. הפגיעה נוגעת בכל השכבות, מהשוטרים הזוטרים המביטים עליהם ועד המפקדים הבכירים שנמצאים תחת פיקודם.
- פגיעה משמעותית במתן שירות לאזרח, לאור מחסור גדול בשוטרים מבצעיים, הנובע מבריחה של שוטרים מהארגון מסיבות שונות, כגון:
- א. דימוי נמוך מאוד של הארגון בעיני האזרח המחלחל לנבכי נשמתו של השוטר.
- ב. השפלות חוזרות ונשנות של נבחרי העם (לא כולם) כנגד הארגון, מפקדיו ושוטריו.
- ג. מפקדים, שככל הנראה אינם ראויים להנהיג ולפקד על שוטרים, דבר אשר פוגע במוטיבציה, לכידות ותחושת שייכות והרצון להמשיך לשרת בארגון.
- ד. שכר השוטרים. ידוע לי שקיימת נטייה אצל מפקדים בכירים לשלוח אצבע מאשימה לשכר הנמוך שמקבל השוטר/ת, שמביא למצב העגום של הארגון ולאי יכולת לגייס שוטרים חדשים ועזיבתם של השוטרים המשרתים בפועל את הארגון. אינני מסכים עם עמדה זו של המפקדים הנוטים להאשים אך ורק את השכר, כבעיה של בריחה או אי גיוס. עמדתי הברורה היא כי השכר אינו המרכיב העיקרי שגורם לאדם לעזוב את מקום עבודתו. לצד זה, אני מסכים שהוא פקטור מאוד חשוב בתקופה הזו. לדאבוני, שכר השוטר תמיד היה נמוך ביחס למגזרים אחרים, עם זאת, מזיכרון ומניסיון העבר הלא רחוק, השוטרים פעלו במלוא המרץ מתוך אמונה בצדקת הדרך ומתוך הבנת תפקידם, ולרוב ידעו שיש מי שחושב עליהם, ודואג להם בכל בוקר בו הם מגיעים למקום עבודתם.
השוטרים והקצינים יישארו בארגון רק אם יחושו שייכים לארגון, יחושו באמינותם הגבוהה של המפקדים, יבינו שקיים מתווה מסודר וחשיבה מסודרת הדואגת לקידומו האישי של השוטר/קצין, יראו הלכה למעשה את הגיבוי והתמיכה הניתנת להם בעת הצורך. יחושו שקיימת אוזן קשבת ודאגה כנה לצורכיהם בקרב המפקדים הזוטרים והבכירים כאחד, כאילו הם היו חלק בלתי נפרד ממשפחתם. יחוו פעילויות מפרגנות, מעשירות ומגבשות המבוססות על ימי גיבוש, ימי ספורט, הבעת הערכה וכו'.
ידוע לי שיש מפקדים שאינם חושבים כמוני. ידוע לי שאקבל ביקורת על אשר כתבתי במאמר זה. אך אני עושה זאת מתוך דאגה אמיתית לארגון, שהוא בין הארגונים החשובים בארצנו.
במיוחד בעת הזו, אני חש חובה להציף זאת, בכדי ליצור אצל מפקד בכיר כזה או אחר חשיבה מעמיקה ואולי, במקביל, גם מעשים אופרטיביים לעצירת ההידרדרות וצמיחה מחודשת מתוך ההריסות הקיימות כיום.
לסיכום, מאמר זה בא לאותת לקצינים הבכירים בארגון ולהביע את הדאגה הרבה שלנו ממבטנו כיום על הארגון ולצלצל בפעמוני ההשכמה, בטרם הקריסה תהיה מוחלטת. לבקש בקשות קטנות וביניהם, להפסיק להתעסק באינטריגות והאשמות הדדיות ולקחת אחריות! להיות ערבים זה לזה ולתת תחושה של אחדות פיקודית ושילוב ידיים למען השגת מטרות הארגון! לגבות ולחבק את השוטרים והקצינים, לשדר אמינות ואכפתיות, להוות דוגמה אישית, הנוגעת בכל הרבדים של הפעילות המשטרתית והאנושית. לדברר נכון את פעילות המשטרה ולהציב בקדמת הבמה את האנשים הנכונים מכל הרמות והדרגות ואת הפעולות שנעשות גם לטוב וגם פחות טוב. להקשיב למצוקות השוטרים ולתת מענה נכון ומהיר, תוך הבנה לחשיבות האמינות של המענה.
בעת הזו, כשעת חירום, אני ממליץ לגייס את המפקדים והשוטרים שאינם כיום בשירות בכדי לסייע במתן תמיכה ואולי המלצה טובה, להאזין להם בקשב רב מתוך הערכה לניסיונם ולהיכרותם ארוכת השנים והעמוקה את הארגון. כן, לרתום אותם כשגרירים אל מול המתקפות החוזרות ונשנות כלפי הארגון על שוטריו, לוחמיו ומפקדיו.
בתקופות הקודמות היו בעיות וקשיים רבים, אינני חושב שהכל היה צבוע בוורוד, אך המצב לא הגיע לכאלו מימדים.
יש לעשות מעשה משמעותי לשינוי המצב הנוכחי ויפה שעה אחת קודם.